החוק השתנה, הכוח נשאר: שיקול הדעת לא עבר לציבור אלא נשאר אצל השופט
- מגזין בית המשפט
- לפני יום 1
- זמן קריאה 2 דקות
במהלך הצבעה שנערכה אמש אישרה הכנסת באופן סופי תיקון לחוק החוזים, תיקון שמבטל את ההלכה המשפטית הידועה כ"הלכת אפרופים". פסיקה זו, שניצבה במשך שנים כאחד מסימני ההיכר הבולטים של כהונתו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק, נתפסה כחלק מהתפיסה שהרחיבה מאוד את סמכות בתי המשפט לפרש טקסטים מעבר למשמעות הלשונית המופיעה על הכתב. בעיני שר המשפטים יריב לוין, מדובר בהישג בעל משמעות סמלית, המערער נדבך מרכזי במסורת המשפטית המיוחסת לברק.
כדי להבין כיצד מחלוקת משפטית הנוגעת לפרשנות חוזה משמשת זה שנים במה למאבק פוליטי, יש צורך לחזור לרקע שיצר את הפסיקה המקורית. בראשית שנות התשעים, בעת הגעת גלי עלייה גדולים ממדינות חבר העמים, הממשלה חיפשה דרכים להגדיל את קצב הבנייה המואצת. משרד השיכון, בניהולו של אריאל שרון, בנה מנגנון המעניק בונוסים למבצעים שיסיימו פרויקטים בזמן, לצד קביעת קנסות לקבלנים שיחרגו מהלו"ז.
חברת אפרופים לא עמדה במועד שנקבע, והמדינה קיצצה בתשלומים שהובטחו לה. בית המשפט המחוזי פירש את החוזה באופן שמנע מהמדינה להפעיל סנקציה, מאחר שהנוסח לא כלל התייחסות מפורשת לסיטואציה. בערעור לבית המשפט העליון טענה המדינה שהגיון ההתקשרות ותכליתה מצדיקים בכל זאת הטלת קנס על איחור, גם ללא הוראה מפורשת. העליון קיבל עמדה זו וקבע כי ניתן להשלים "חסר" בחוזה באמצעות עקרונות הרציונל והתכלית העסקית.
החלטה זו עוררה ביקורת נרחבת. מתנגדים טענו שהמשקל המרכזי של לשון ההסכם - עד אז עוגן מרכזי בפרשנות חוזים - פינה את מקומו לשיקול דעת כמעט בלתי מוגבל של השופט. לפי טענתם, המשמעות היא שכעת תוצאת הדיון תלויה יותר בזהותו של השופט ופחות בנוסח החוזה עצמו. אחד הקולות הבולטים נגד ההלכה היה של השופט יורם דנציגר, שהגיע מהעולם המסחרי וייצג את חששם של גורמים עסקיים: לטענתו, הפסיקה פגעה ביציבות המשפטית עד כדי אי-יכולת לייעץ ללקוח ללא אמירה כללית של "זה תלוי מי יישב בהרכב".
במקביל לביקורת המקצועית, התפתחה ביקורת פוליטית שהציגה את ההלכה כחלק מתהליך רחב שבו הרחיב ברק את סמכות השופטים גם כאשר לשון החוק או החוזה לא קבעה תשובה ברורה. מנגד, יש מי שסבורים שהוויכוח כולו מוגזם: כאשר לשון חוזה חד-משמעית, בית המשפט אינו זקוק לפרשנות; אך במצבים שבהם הנוסח אינו מספק מענה מדויק - מצב נפוץ במיוחד בהסכמים מסחריים מורכבים - כל הכרעה שיפוטית בהכרח כוללת שימוש בשיקול דעת.
הרפורמה שאושרה כעת ביוזמתם של השר יריב לוין וח"כ שמחה רוטמן מבקשת להשיב את הבכורה ללשון ההסכם: בית המשפט יידרש לפרש חוזה עסקי על פי הנוסח הכתוב בלבד, ורק אם פירוש כזה ייצור תוצאה בלתי סבירה או יחשוף סתירה פנימית בין סעיפי החוזה יוכל השופט לסטות מן הלשון. אך גם כאן, פרשנות המושגים "בלתי סביר" או "סתירה פנימית" מסורה לשיקול דעתו של השופט - כך שבפועל, כוחו הפרשני לא נעלם, אלא פשוט הועבר לשלב אחר במערכת ההכרעה.
תגובות