פס"ד אושר במחוזי, התנגדות לבדיקה במכס נתב"ג מהווה הפרעה לעובד ציבור

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

בית המשפט המחוזי מרכז לוד דחה את ערעורו של ישראל יפרח והותיר על כנו את פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון, במסגרתו הורשע המערער, לאחר ארבעה ימי הוכחות, בעבירת הפרעה לעובד ציבור. ההרשעה נסבה על אירוע שאירע בנמל התעופה בן גוריון, שבמסגרתו סירב המערער לשתף פעולה עם בדיקת מכס אקראית והתעמת עם פקידי המכס.

הערעור הוגש כנגד הכרעת הדין בלבד, אשר ניתנה על ידי השופט אבי וסטרמן מבית משפט השלום בראשון לציון. כבר בפתח פסק דינו הבהיר ההרכב המחוזי כי מדובר בערעור משפטי בעיקרו, אשר אינו מכוון כנגד התשתית העובדתית שנקבעה, אלא כנגד היקף סמכויותיהם של פקידי המכס והבסיס החוקי להפעלתן בהיעדר חשד מוקדם.

על פי עובדות כתב האישום, המערער שב לישראל ובחר לעבור במסלול הירוק, שהינו הצהרתי במהותו. ואולם, משהתבקש להעביר את מזוודתו לבדיקה אקראית, סירב לעשות כן, השמיע קללות כלפי פקידי המכס וניסה לעזוב את אולם המכס. בהמשך לכך התפתח עימות פיזי סביב המזוודה, אשר הסתיים בגרימת נזק לרכוש.

בית משפט השלום קבע כי התנהלות זו מגשימה את יסודות עבירת ההפרעה לעובד ציבור. בפסק דין מנומק ומפורט קבע השופט וסטרמן כי סמכויות פקידי המכס לביצוע בדיקות אקראיות של טובין מעוגנות בסעיף 174 לפקודת המכס, ואינן מותנות בקיומו של חשד סביר. עוד נקבע כי סירוב לבדיקה, ניסיון לעזוב את המקום בניגוד להנחיות וקללות כלפי פקידי המכס מהווים הפרעה ממשית לביצוע תפקידם על פי דין.

במסגרת הערעור טען המערער כי פרשנות זו מרוקנת מתוכן את הדרישה החוקתית להגבלת סמכויות חיפוש ופוגעת בזכויות יסוד. לטענתו, הסמכות הרלוונטית בעניינו היא זו הקבועה בסעיף 184 לפקודת המכס, המחייבת קיומו של חשד סביר. עוד נטען כי משהופעלו כלפיו סמכויות ללא בסיס חוקי, עמדה לו הזכות להתנגד לפעולת פקידי המכס.

המדינה, מנגד, טענה כי קבלת עמדת המערער תסכל את פעילות המכס בשערי המדינה ותפגע פגיעה ממשית ביכולתו למלא את תפקידו. לשיטתה, סעיף 174 לפקודת המכס מסדיר את סמכות בדיקת הטובין, לרבות מזוודות, בעוד שסעיף 184 עניינו חיפוש על גופו של אדם בלבד. המדינה הדגישה כי מרגע שהמערער סירב לבדיקה וניסה לצאת מאולם המכס כשהמזוודה עמו, התגבשה עבירת ההפרעה לעובד ציבור.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שנכתב על ידי השופט מאור אבן חן ובהסכמת השופטות דנה מרשק מרום ועידו דרויאן גמליאל, אימץ במלואו את קביעות הערכאה הדיונית. נקבע כי פרשנותו של השופט וסטרמן מדויקת, תואמת את לשון החוק ואת תכליתו, ומשקפת איזון ראוי בין זכויות הפרט לבין האינטרס הציבורי בפיקוח על כניסת טובין למדינה.

עוד עמד בית המשפט המחוזי על כך שהמעבר במסלול הירוק מהווה הצהרה הנתונה לביקורת, וכי בדיקות אקראיות הן אמצעי חיוני והכרחי לעבודת המכס. נקבע כי הפעלת כוח סביר לשם מניעת סיכול הבדיקה נעשתה במסגרת סמכויות עזר חוקיות.

בסיכומו של דבר קבע בית המשפט המחוזי כי פקידי המכס פעלו על פי דין, כי המערער הפריע במודע לביצוע תפקידם, וכי הרשעתו בדין יסודה. הערעור נדחה במלואו, ופסק דינו של השופט אבי וסטרמן זכה לאישור מלא, תוך שבית המשפט המחוזי מציין במפורש את מקיפותו ובהירותו.

המחוזי אימץ את פסק הדין של השלום, סירוב לבדיקה בנתבג מהווה הפרעה לעובד ציבור