הבעל טען למחצית הדירה שנרשמה על שם אשתו: כך הכריע בית המשפט

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

בית המשפט נדרש לדון במחלוקת בין הגבר ובין אשתו, בנוגע לדירת מגורים שנרכשה במהלך חיי הנישואים ונרשמה על שם האישה בלבד. מקורות המימון כללו כספי ירושה של האישה ומשאבים משותפים, וההליך נפתח לאחר פרוץ סכסוך הגירושים שהוביל להתדיינות מקיפה.

השופטת שירי היימן (בצילום) בחנה את טענות הצדדים על סמך מסכת ארוכה של עובדות. האיש טען כי הדירה נרכשה גם ממקורותיו, וכי רישומה על שם האישה אינו משקף את ההסכמות. האישה טענה כי הרישום משקף את המציאות, וכי המימון הגיע בעיקר מכספי הירושה.

מן הפרוטוקול עלה כי תחילה התגוררו בני הזוג בדירה שרכש האיש טרם הנישואים, ושנמכרה כעבור חמש שנים. בכספי המכירה נרכשה דירה משותפת. כעבור כשבעה־עשר שנים רכשו השניים דירה נוספת, ממימון משותף ומכספי ירושה שנשמרו בחשבון נפרד בניהולה של האישה.

לאחר רכישת הדירה החדשה עברו הצדדים להתגורר בה, והעבירו את הדירה הראשונה במתנה לשלושת ילדיהם. בהליך הגירושים טען האיש לבעלות במחצית מהדירה החדשה. האישה טענה כי הרישום הבלעדי מוסכם וכי מקורות המימון העיקריים היו כספי הירושה.

בהיבט המשפטי נקבע כי סעיף 125 לחוק המקרקעין מעניק לרישום החוקי מעמד ראייתי מכריע, וכי מי שטוען אחרת נושא בנטל כבד. לצד זאת בחן בית המשפט את הוראות חוק יחסי ממון ואת עקרונות השיתוף הנוגעים לנכסים שנצברו במהלך הנישואים.

בית המשפט קבע כי גרסת האישה עדיפה. נמצא כי כספי הירושה נשמרו במשך שנים בחשבון נפרד, וכי רוב התמורה לרכישת הדירה הגיע ממקורות אלה. האיש הוביל את המשא־ומתן, אך החתימה נעשתה על ידי האישה בלבד, ומסקנת בית המשפט הייתה כי כוונת השיתוף לא הוכחה.

עוד עלה כי טענת האיש באשר לסיבות רישום הדירה על שם האישה אינה מתיישבת עם הנתונים. פסק הדין הדגיש כי רישום בעלות בנכס הוא פעולה משפטית מהותית, המחייבת התאמה להסכמות בזמן אמת. נקבע כי הדירה שייכת לאישה בלבד, וכי התביעה ההצהרתית נדחתה.

בהמשך לכך חויב האיש בתשלום הוצאות בסך 15,000 שקלים. במסגרת איזון המשאבים ניתן תוקף לחוות־דעת האקטואר, והאיש נדרש להעביר לאישה 547,029 שקלים, בפריסה של שישים תשלומים. בנוסף נקבע כי החזרי מע"מ בסך 18,223 שקלים יועברו לאיש.

כן חויב האיש להשיב לאישה תשלומים ששילמה עבור הוצאות הדירה; לשלם מחצית מיתרת החובה בבנק דיסקונט, בסך 39,995.5 שקלים; ולהחזיר שכר טרחת גישור, ככל שנשא בו לבדו. האישה תעביר לאיש 6,000 שקלים בגין חלקו ברכב. דמי השימוש בדירה הועמדו על 2,500 שקלים לחודש, ובהמשך על 5,000 שקלים. נוסף על כך חויב האיש בתשלום 10,000 שקלים בגין אי־החזרת מחשב.

הבעל טען לבעלות במחצית הדירה שנרשמה על שם אשתו: מה קבעה השופטת?