top of page

חמש צוואות בידי המנוחה: השופט קבע איזו מהן משקפת כשירות משפטית

  • תמונת הסופר/ת: מגזין בית המשפט
    מגזין בית המשפט
  • 24 בנוב׳
  • זמן קריאה 2 דקות
ree

בית המשפט לענייני משפחה דן לאחרונה במחלוקת הנוגעת לצוואות האם המנוחה, שנולדה בארגנטינה, ועם השנים עלתה עם משפחתה לארץ וגידלה בן ובת, ובהמשך נולד בישראל בנה הצעיר, כאשר המחלוקת עוסקת ברצף צוואות משתנות ובשאלת תוקפן המשפטי המחייב כל אחד מילדיה הבוגרים.


השופט איתי כרמי (בצילום) בחן את נסיבות עריכת הצוואות ומצבה המדרדר של האם לאורך השנים, וקבע כי יש לבחון את מידת כשירותה המשפטית בעת עריכת כל אחת מהן, לנוכח העובדה שבשנת 2017 מונה בנה הצעיר כמיופה כוח לטיפול בענייניה, בשל קשייה הגוברים בהתנהלות יומיומית רגילה.


לטענת האח והאחות, יש לקיים את הצוואה הראשונה משנת 1999, שכן לדבריהם האם לא הייתה כשירה לערוך את צוואתה המאוחרת. ובפנייתם טענו כי רצונה המקורי ניכר במסמך המוקדם, אשר נערך בתקופה שבה הייתה, לדבריהם, צלולה ויציבה, ושיקף באופן מלא את חלוקתה הראשונית.


האח הצעיר טען מנגד כי הצוואה האחרונה, שנחתמה בפני נוטריון בשנת 2017, מבטאת נכונה את רצונה של האם, והדגיש כי בהתאם לנסיבות חייה ביקשה האם להעניק את הבית שבנה לו בלבד, וכי תכננה לחלק את בית מגוריה בין שלושת ילדיה בחלקים שווים, כפי שציינה בפגישה.


מן המסמכים שהוצגו עלה כי מצבה הנפשי של האם הידרדר בהדרגה, וכי היו קשיים בהבנתה את הפרטים המעשיים של חלוקת נכסיה. ונכתב כי אדם עשוי לחוות פער בין הבנה רעיונית להבנה מעשית, וכי פער מסוג זה עשוי להשפיע על כושר הבנה עניינית בעת עריכת צוואה מחייבת.


התרשמות גורמי המקצוע הייתה כי האם ידעה להביע רצון כללי לחלוקה שוויונית, אך התקשתה לפרט את המנגנון המדויק למימוש החלוקה בפועל. וכך נוצר מצב שבו הרצון העקרוני נשמר, אולם יכולת הבנת הפרטים החיוניים הייתה מוגבלת, עד כדי פגיעה ביכולתה לכוון נכונה את הוראות צוואותיה המאוחרות.


האח והאחות טענו כי יש לבטל את הצוואה המאוחרת, בהיעדר כשירות מספקת, ולבסס את הירושה על הצוואות המוקדמות, בעלות תוקף ברור. בעוד האח הצעיר טען כי הצוואה המאוחרת משקפת את רצונה האמיתי של האם, וציין כי ליווה אותה מדי יום, וטען כי אמרה לו כי החלוקה מאוזנת.


בית המשפט קבע כי הצוואה הראשונה בוטלה בשנת 2003, וכי הצוואה משנת 2017 אינה תקפה בשל העדר כשירות מלאה. ולכן יש להחיל את הוראות הצוואות הביניים שנחתמו במהלך השנים. ונקבע כי, אף שכוונתה המאוחרת ברורה, אין לה תוקף, וכי לא נפסקו הוצאות לטובת מי מהצדדים.


 
 
 

תגובות


bottom of page