ביהמ"ש: עיתונאי ועובדת יח"צ ישלמו 750 אלף שקל בגין לשון הרע
- מגזין בית המשפט
- לפני 3 ימים
- זמן קריאה 3 דקות
עודכן: לפני 3 ימים
בית משפט השלום בתל אביב דן בתביעת לשון הרע יוצאת דופן שהגישה חברת אקומיוניטי, תאגיד חברתי למיחזור פסולת אלקטרונית. לטענת החברה, העיתונאי העצמאי ניק קוליוחין ועובדת לשעבר במשרד תקשורת, דנית ליטאי, פעלו כחלק ממסע מתוזמן שנועד להשחיר את שמה ולפגוע במעמדה בשוק המיחזור.
בכתב התביעה נטען כי השניים הפיצו דברי דיבה שהובילו לפגיעה ממשית באמון הציבור וביחסי המסחר עם חברות גדולות במשק, בהן צ'ק פוינט, טלדור, אורקל ישראל, נספרסו ישראל וכלי זמר.
השופט גיא הימן (בצילום) מבית משפט השלום בתל אביב קיבל את התביעה, וקבע כי מדובר באחד מפסקי הדין החריגים והמשמעותיים שניתנו בשנים האחרונות בתחום לשון הרע. לדבריו, מעשיהם של הנתבעים חרגו מגבולות חופש הביטוי העיתונאי, והפכו למהלך מתואם שנועד, לכאורה, להטות את השוק העסקי באמצעות שימוש בתקשורת ככלי ניגוח. השופט ציין כי אין מדובר בעיתונות חוקרת, אלא בשימוש בתקשורת לצורכי פגיעה מתוכננת במתחרה עסקי.
לפי פסק הדין, קוליוחין וליטאי פנו ללקוחות מרכזיים של אקומיוניטי והציגו בפניהם מידע כוזב שלפיו החברה מפרה את החוק ושורפת פסולת אלקטרונית באופן המסכן את בריאות הציבור. עוד עלה כי השניים הציגו בפני לקוחות מצג מאיים שלפיו המשך ההתקשרות עם החברה עלול להביא לקנסות כספיים כבדים, בסכום של שישה מיליון שקלים. השופט כתב כי מדובר בהטחת מידע שלילי ושקרי כלפי החברה, תוך ניסיון ברור לערער את מעמדה בשוק ולפגוע באמינותה מול לקוחותיה.
לטענת אקומיוניטי, הנתבעים לא פעלו לבדם אלא בשליחותם של גורמים עסקיים גדולים הפועלים בתחום המיחזור, ובהם גורמים הקשורים לחברת מא"י, מיחזור אלקטרוניקה לישראל. השופט הימן קבע כי מן הראיות עולה, לכאורה, כי ליטאי, שעבדה במשרד צור תקשורת, שימשה חוליה מקשרת בין החברה לבין העיתונאי, ובכך אפשרה את ניהול קמפיין ההכפשה. לדבריו, הנתבעים העניקו למהלך כסות מקצועית, אך בפועל פעלו לקידום אינטרסים עסקיים של מתחרה, במטרה להרחיק את לקוחותיה של אקומיוניטי.
השופט הבהיר כי אף על פי שמשרד צור תקשורת לא נתבע ישירות, עולה מן החומר בתיק כי שימש גורם מרכזי מאחורי הפעולות. בפסק הדין נכתב כי המשרד תפקד כסוכנות ייעוץ ויחסי ציבור, אך למעשה ניהל מסעות תעמולה שנועדו לפגוע בגורמים מתחרים. עוד צוין כי ליטאי בחרה שלא להשיב באופן מלא לשאלות שנשאלה. "לא ראיתי, אין לי מושג, לא יודעת", חזרה ואמרה שוב ושוב, כתב השופט, "עד כי לא נותר אלא להיזכר בשלושת הקופים, הלא רואה, לא שומע, לא מדבר".
במהלך הדיון הדגיש השופט הימן כי הנתבעים לא פעלו בחלל ריק. לדבריו, מעטים הם העיתונאים הזוכים להתברך במקורות כה נדיבים, שלא רק מציידים אותם במידע אלא גם נושאים בעלויות העלולות להיכלל בחשיפת התנהלות עגומה. בכך רמז כי מאחורי השניים עומדים גורמים מבוססים ובעלי אמצעים, שלכאורה מימנו את פעולותיהם ואף עשויים לשאת בתשלום הפיצוי. בין היתר, הזכיר השופט את פעילות עמותת הפורום לישראל ירוקה, שפעלה באותה תקופה נגד אקומיוניטי בדרישה לשלול את רישיונה.
מנגד טענו הנתבעים כי פעלו ממניעים עיתונאיים וכי מטרתם הייתה לחשוף מידע ציבורי בעל חשיבות. לטענתם, הם פעלו בתום לב וללא כוונה לפגוע בחברה. עם זאת, בית המשפט דחה את טענותיהם וקבע כי אין מדובר בתחקיר עיתונאי, אלא במסע תעמולתי שמטרתו לפגוע בשמה של החברה ולקדם אינטרסים עסקיים של גורמים אחרים.
בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי על הנתבעים לשלם לחברת אקומיוניטי פיצוי בסכום כולל של 755,633 שקלים וכן הוצאות משפט.
השופט גיא הימן הדגיש כי מדובר בסכום גבוה במיוחד, המשקף את חומרת המעשים ואת הצורך בהרתעה ברורה. "הגיעה העת להציב גבול ברור בין עיתונות חוקרת לבין מסעות הכפשה בשירות אינטרסים עסקיים", כתב. "מי שינצל את התקשורת לצורכי ניגוח כלכלי, ישלם על כך מחיר כבד.
תגובות