סערה: משרד הפנים מתעלם מפסק דין מחייב של ביהמ"ש המחוזי בתל אביב
- מגזין בית המשפט

- 3 בספט׳
- זמן קריאה 2 דקות
עודכן: 9 בספט׳

בקשה חריפה הונחה לפתחו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, ובה נטען כי משרד הפנים לא קיים את פסק הדין המחייב שניתן נגדו. העותרים טוענים כי חרף הכרעה שיפוטית ברורה, המשיבה פעלה בניגוד לדין כאשר דרשה ריאיון נוסף. לטענתם, "התנהלות זו אינה עומדת בקנה אחד עם עקרון סופיות הדיון ומערערת את אמון הציבור בכיבוד החלטות שיפוטיות".
בבקשה פורט כי העותרים הסתמכו על פסק הדין הקודם שהורה למשיבה לפעול באופן חד וברור, אולם זו בחרה להתעלם מהוראותיו. לדבריהם, "המשיבה מצאה לנכון לדרוש קיום ריאיון נוסף שלא נקבע בהחלטת בית המשפט, ובכך חרגה מהנחיותיו ופעלה כאילו ההכרעה השיפוטית כלל אינה מחייבת".
עוד נטען כי דרישת הריאיון התבססה על חוות דעת שהתווספה רק לאחר מתן פסק הדין, תוך ניסיון "לעקוף את פסק הדין באמצעות מסמך מנהלי שאין לו תוקף מחייב". לטענת העותרים, מדובר בהפרה בוטה של הוראות שיפוטיות ובהעמדתם בפני הליך חדש, הנוגד כל עקרון של צדק טבעי והגינות מנהלית.
ההחלטה שניתנה על ידי חגי לוי, מנהל לשכת פתח תקווה של רשות האוכלוסין וההגירה, מצויה בלב טענות המערערים. לוי, כך נטען, בחר להורות על ריאיון נוסף בהתבסס על חוות דעת חדשה, וזאת מבלי שניתנה לכך סמכות בפסק הדין הקודם שניתן על ידי בית המשפט.
בהחלטתה מחודש אוגוסט, הבהירה השופטת מיכל אגמון־גונן (בצילום) כי לא תאפשר למשיבה להתחמק מהסבר מלא. "לתגובת המשיבה עד ספטמבר. התגובה תלווה בתצהיר מלא, לא בגצי. התגובה תתייחס לכלל טיעוני המערערים, וכן תבהיר מדוע לאור חוות הדעת בוצע הריאיון השני", כתבה בהחלטתה.
הטון התקיף בהחלטתה של אגמון־גונן, ובמיוחד ההדגשה כי לא תתקבל תשובה "בגצי", מבטא חוסר שביעות רצון מובהק מהתנהלות משרד הפנים. דרישתה מבקשת לשים סוף לתשובות חלקיות ולהביא בפני בית המשפט הסבר מהותי, ברור ומגובה בתצהיר.
בבקשה צוין עוד כי "הריאיון הנוסף לא זו בלבד שאינו מתחייב מהכרעת בית המשפט, אלא אף מעכב את מימוש הזכויות שהוכרו לעותרים ומציבם בפני מסכת בירוקרטית נוספת". בכך, לטענתם, "נגרמת פגיעה קשה בזכויות יסוד ובאמון הציבור ברשויות המדינה".
את הבקשה הגישו המערערים בוריס קולטניוק ואירודה עזיזובה, באמצעות בא כוחם עו"ד דוד טולמסוב. בקשתם מציבה את משרד הפנים בפני מבחן עקרוני של כיבוד פסקי דין, והתגובה שתוגש לבית המשפט עשויה לקבוע את גבולות ההתנהלות הראויה של הרשויות מול הכרעות שיפוטיות מחייבות.
החלטתה של השופטת אגמון־גונן מציבה רף גבוה של אחריות על המשיבה, ומחייבת אותה לנמק בפירוט ובתום לב את מעשיה. הדרישה לתצהיר מלא מבטאת את הצורך בראיות ישירות ומחייבות, והיא משקפת את עמדת בית המשפט כי אין מקום לפשרות בכל הנוגע לכיבוד פסקי דין.

























תגובות