פסק דין שניתן לאחרונה על ידי השופטת לירון זרבל-קדשאי מבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, נקבע שהאישה הוכיחה לחצי בעלות בדירת בעלה לשעבר. המקרה הציג שהנכס נרכש על ידי הגבר בין גירושיהם הראשונים לחתונתם השנייה. למרות טענות הבעל כי הסכם ממון החיל משטר של הפרדה רכושית, השופטת דחתה את טענותיו ופסקה לטובת האישה.
בני הזוג נישאו לראשונה לפני כעשור, אך מצאו את עצמם בבית הדין הרבני שנה בלבד לאחר מכן, כשהם חותמים על הסכם ממון שאפשר הזדמנות נוספת בזוגיות במסגרת הפרדה רכושית. עם זאת, הניסיון שלהם נכשל בסופו של דבר, והוביל לגירושים רשמיים. זמן קצר לאחר פרידתם, רכש הבעל לשעבר דירה הרשומה על שמו בלבד. פחות מחודש לאחר מכן הם נישאו בשנית.
שנתיים לאחר מכן, בני הזוג התגרשו פעם נוספת, והאישה הגישה תביעה בבקשה להכרה כבעלת שיתוף בדירה. היא טענה כי הדירה נחשבת כרכוש משותף, בהתייחס לעיתוי רכישתה, שחפף לחתונתם השנייה. מנגד טען הבעל לשעבר כי הן המשטר הרכושי בהסכם הממון והן העובדה שהוא מימן את רכישת הדירה מעידים על בעלות בלעדית.
אך השופטת זרבל-קדשאי דחתה את טענות הבעל לשעבר ופסקה לטובת האישה. בנוגע להסכם הממון הדגישה השופטת כי בני הזוג הזניחו את ההפרדה הרכושית שקבעו לעצמם בתחילה. השופטת ציינה כי אין להחיל הפרדה זו על דירת המגורים שכן במועד הרכישה בני הזוג כבר היו מאורסים וראו חיים משותפים.
למרות שהדירה נקנתה רשמית לפני נישואיהם ונרשמה רק על שם הבעל לשעבר, "הנתבע חתם על החוזה כשהוא חובק בת חדשה מבת זוגו, לה עתיד להינשא בעוד פחות מחודש ימים", עוד הוסיפה כי "נסיבות אלה אינן הולמות את טענות הנתבע לפיהן התקשר בהסכם מכר לרכישת דירת מגורים בת 5 חדרים עבור עצמו בלבד, מבלי שהוא רואה לנגד עיניו את בת זוגו בשנתיים האחרונות".
לדברי השופטת, מעורבותה של האישה בתהליך רכישת הדירה, הוצגו קבלות על שם האישה או שני בני הזוג, שמוכיחות הוצאות של עשרות אלפי שקלים על חדרי אמבטיה, מטבחים, ריהוט וכיוצא באלה.
לאור זאת נקבע שחצי מהדירה שייכת לאישה. הגרוש חויב לשלם לה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 7,000 שקל.
Comentarios