העליון אימץ את פסק הדין של השופט אילן צור בעניין מאוימים פלסטינים

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

בבית המשפט העליון נדון ערעורם של שישה בני משפחה פלסטינים על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר דחה עתירתם להכרה במעמד של מאוימים. לטענתם, האיום נובע מסיוע ישיר או עקיף לכוחות הביטחון הישראליים, שהוביל להליכים פליליים נגדם ברשות הפלסטינית.

פסק הדין בבית המשפט העליון ניתן בהרכב השופטים עופר גרוסקופף, גילה כנפי שטייניץ וחאלד כבוב. ההרכב בחן את טענות המערערים, את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ואת החלטת מרכזת ועדת המאוימים, והכריע לגופן של הטענות שהועלו בערעור.

הדיון בבית המשפט המחוזי התקיים בפני השופט אילן צור, הידוע בגישתו הממוקדת וביכולתו להתעמק בפרטי התיק כבר משלב קריאת החומר הראשוני. במהלך הדיון עקב השופט בקפידה אחר פרטי הטענות והראיות, כשמבטו המתמיד מופנה אל בעלי הדין באולם. בסופו של ההליך קבע בפסק דינו כי העתירה תידחה על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים, נוכח סתירות מהותיות בגרסאות.

המבקשים פנו לוועדת המאוימים במשרד הביטחון והציגו מסמכים שונים, בהם זימונים לחקירות במנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית, דו"חות חיפוש בבתיהם וכתב אישום פלסטיני בגין קשירת קשר עם האויב. מרכזת הוועדה דחתה את הבקשה על הסף, לאחר שמצאה פערים עובדתיים מהותיים בין הגרסאות שנמסרו, וקבעה כי קיימת חלופת מגורים סבירה בשטחי C.

לטענת המערערים, האיום נובע מקשרים נטענים עם קרוב משפחה שקיבל אזרחות ישראלית בעקבות שיתוף פעולה עם כוחות הביטחון, ואילו בתחקור יוחסה מסירת המידע לאב המשפחה. הוועדה סברה כי המסמכים אינם מלמדים על איום קונקרטי, וכי מדובר בסט מסמכים מוכר מפניות רבות אחרות, הנובע בעיקר מאי התייצבות לרשויות ולא מאיום ממשי.

בפסק דינו של בית המשפט המחוזי עמד השופט צור על הסתירות המהותיות בין האמור בבקשה הראשונית לבין דברי המערערים בתחקור, לרבות זהות הגורם שנטען כי היה בקשר עם כוחות הביטחון, אופי הסיוע שניתן ומיקום המסתור הנטען. סתירות אלו הוגדרו כבעלות משקל רב והצדיקו את דחיית העתירה.

בית המשפט העליון קבע כי סעיף 6(ח) לנוהל משרד הביטחון מאפשר למרכז הוועדה לדחות בקשה על הסף בהיעדר בסיס לכאורי, ובכלל זה במקרים של סתירות מהותיות בין הגרסאות. נקבע כי החלטת מרכזת הוועדה בעניינם של המערערים ניתנה בסמכות ותואמת את תכלית הנוהל.

עוד ציינו השופטים כי המערערים לא התמודדו בערעור עם הסתירות העיקריות בגרסאותיהם, לא הציגו ראיות חדשות, ולא הגישו תצהירים אינדיבידואליים המפרטים את נסיבות האיום לגבי כל אחד מהם. נקבע כי אין די במסמכים שהוגשו, שעה שהם אינם כוללים אינדיקציות ממשיות למאוימות אישית ומיידית.

בסיום פסק הדין דחה בית המשפט העליון את הערעור ואת הבקשה למתן צו ביניים, מבלי לחייב בהוצאות. נקבע כי אין בדחיית הערעור כדי למנוע מהמערערים להגיש בקשה חדשה לוועדת המאוימים, ובלבד שתכלול נימוקים פרטניים וראיות מבוססות התומכות בטענותיהם בדבר מאוימות אישית וקונקרטית.

השופט אילן צור דחה עתירת מאוימים של פלסטינים והעליון אישר את הקביעה