בקשת הפסלות נדחתה: נשיא העליון קבע, השופט ארז שני פעל בהגינות
- מגזין בית המשפט
- 4 באוג׳
- זמן קריאה 2 דקות
עודכן: 5 באוג׳
בית המשפט העליון דן בערעור שהוגש על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, במסגרתה נדחתה בקשת פסלות שהוגשה על-ידי המערער בהליך רכושי מתמשך. הערעור התמקד בטענה לקיומו של חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב שדן בתיק.
בפסק הדין התייחס נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, לאופן התנהלותו של השופט ארז שני והתרשם כי זה פעל במקצועיות, במיקוד ובשמירה על כללי ההגינות. עמית ציין כי "גם אם התבטאויות המותב היו נוקבות, הן נותרו בתחום הסביר של הבעת דעה שיפוטית", והודגש כי לא קיים בסיס לחשש ממשי למשוא פנים.
המערער והמשיבה נישאו בשנת 2005, ולהם שתי בנות קטינות משותפות. בין הצדדים התגלעו חילוקי דעות וסכסוכים שונים שבעטיים נקט כל אחד מהם הליכים משפטיים, אשר התנהלו וממשיכים להתנהל בפני המותב שפסילתו התבקשה בערעור זה.
במהלך חמשת הדיונים שהתקיימו לפני הגשת הבקשה טען המערער, שיוצג על ידי עורכות הדין עדי פאר ועינת טירר, כי השופט שני כינה אותו "הורה דורסני" וייחס לו תכונות שליליות שאינן מבוססות על ראיות. לטענתו, אמירות אלה מצביעות על נעילת דעת, יוצרות חשש ממשי למשוא פנים ופוגעות באמון הציבור במערכת המשפט.
השופט ארז שני דחה את בקשת הפסלות, וקבע כי הטענות אינן רלוונטיות למחלוקות הרכושיות שבמוקד ההליך. בהחלטתו כתב כי "תחושה סובייקטיבית אינה מקימה עילת פסלות", והוסיף כי חלק מהאמירות שיוחסו לו כלל לא נאמרו. עוד הבהיר כי הביקורת שהביע נבעה מהתרשמותו המקצועית מהדיונים ומהחומר שהוצג בפניו.
הנשיא עמית הדגיש בהחלטתו: "לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות אף מבלי להידרש לתשובה. למען הסר ספק, גם הביקורת שהביע השופט שני על התנהלות המערער אינה מקימה, בנסיבות העניין, עילת פסלות".
לדבריו, הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר. הוא הבהיר: "אין לצבור עילות פסלות או לשמור אותן כ'נשק סודי' לשעת הצורך". עוד ציין כי על בעל דין להעלות טענה זו במועד הראשון האפשרי, ולא להמתין עד לאחר סיום מהלך הדיונים.
בנוסף, נשיא העליון הבהיר כי ביקורת שיפוטית, גם אם היא נוקבת, אינה מהווה עילה לפסילה כאשר היא ניתנת בהקשר להליך ובמסגרת הסבירה. לדבריו, "לא כל התבטאות שטוב היה אלמלא נאמרה, תצדיק את פסילת המותב". עם זאת, מהתיאור הכללי של ההליך, כפי שהובא בפסק הדין, עולה כי ניהולו של השופט שני הוצג כבעל מזג שיפוטי חיובי וניכר בו שיקול דעת ושליטה.
השופט בדימוס, עו"ד דניאל ארנסט, מומחה לדיני ירושות וצוואות, התייחס לפסק הדין וציין כי "שופט טוב, מנוסה ובקיא, כמו במקרה זה, ידע לקבל החלטה נכונה לאחר שמיעת הצדדים. בדיני משפחה, עקב האמוציות החזקות, מוגשות לעיתים קרובות בקשות לפסילת שופט שרובן אינן מוצדקות. עבור הצדדים, כל הכרעה עשויה להיראות כעניין של חיים ומוות, אך תפקידו של השופט הוא להכריע במקצועיות וללא משוא פנים".
בסיום פסק הדין נדחה הערעור, ונקבע כי לא הוכח חשש ממשי למשוא פנים, תוך הדגשה כי ניהול ההליך על ידי השופט שני עמד באמות המידה המצופות משופטי הערכאות הדיוניות.
