הקליט את חברו כדי להפלילו בלשון הרע - השופט קבע: תום לב מציל מתביעה

מאת: שלמה בן ברוך,

בית משפט השלום בבאר שבע דחה תביעת לשון הרע שהגיש תושב שדרות נגד חברו לשעבר, לאחר שזה ייחס לו מעשה גניבה - אך נמצא כי פעל בתום לב. התביעה הוגשה על רקע אירוע שהתרחש במשרדי חנות "בנא משקאות" בעיר, וגלש לעימות אישי בין שני חברים לשעבר.

פסק הדין ניתן על ידי נשיא בית משפט השלום בבאר שבע, השופט עמית יריב (בצילום). בית המשפט קבע כי אמנם ייחוס מעשה גניבה לאדם עשוי להיחשב לשון הרע, ואכן התקיימו במקרה זה יסודות העוולה, אך הנתבע עמד בנטל ההוכחה כי פעל מתוך תום לב, ובנסיבות המגינות עליו לפי הדין.

על פי התביעה, התובע והנתבע, שני חברים ותיקים תושבי שדרות, נהגו לשהות יחד באופן תדיר, בין היתר במאפייה בה עבד התובע ובחנות המשקאות שבבעלות הנתבע. לטענת התובע, באחד הימים ביקש מהעובדת בחנות לאפשר לו להיכנס למשרד בטענה ששכח שם את כפפותיו. מאוחר יותר באותו יום, הבחין הנתבע כי סכום כסף נעלם מהכספת, והעלה בפני התובע את החשד כי הוא מעורב בכך.

בהמשך, הנתבע אף פנה למשטרה והגיש תלונה בגין גניבה. התובע נעצר ונחקר, אך בהמשך נסגר התיק נגדו מחוסר ראיות. למרות זאת, טען התובע כי הנתבע לא הסתפק בפנייה לרשויות, אלא החל להפיץ בעיר דברי שקר שמייחסים לו מעשה גניבה, ואף טען כי הדבר הוביל לפיטוריו. לשיטתו, הנתבע חזר על ההאשמות גם בפני מכרה משותפת, אדל, במטרה להכפיש את שמו.

הנתבע מצדו טען כי לא הפיץ דבר, וכי השיחה עם אדל הייתה שיחה בודדת, שנערכה לאחר שהיא עצמה יזמה אותה, ובמהלכה ניסתה להוביל אותו "להפליל את עצמו" לצרכי תביעה עתידית. לדבריו, אדל פעלה מטעם התובע וניסתה "למשוך אותו בלשונו" - מהלך המזכיר, כלשונו, "סוכן מדיח".

בית המשפט בחן את גרסאות הצדדים ואת הראיות. בהחלטתו קבע השופט יריב כי "ייחוס מעשה גניבה לאדם, ובפרט כאשר מדובר בעובד או אדם הפועל במסגרת עסקית, מהווה פרסום הפוגע בשמו הטוב, ביושרו ובאמינותו, הן במישור החברתי והן במישור התעסוקתי." ואולם, הוסיף: "לא ניתן לומר כי הטענה לביצוע עבירה של גניבה בידי התובע מצוצה מן האצבע."

קביעה זו נשענה, בין היתר, על תיעוד ממצלמת האבטחה, בו נראה התובע נכנס למשרד ומתכופף לאזור הכספת – תוך שהוא מוציא כפפה מידו - מה שסותר, לפי בית המשפט, את טענתו כי נכנס רק כדי לאסוף כפפה שנשכחה.

לבסוף, קבע בית המשפט כי הנתבע עמד בנטל ההגנה הקבועה בחוק, וכי דבריו נאמרו בתום לב, כתגובה ישירה לפנייה יזומה של אדל. "השיחה לא הייתה פרי יוזמה של הנתבע, אלא תוצאה של פנייה ישירה מהאישה, שעודדה אותו לשתף פעולה ולפרט מהתחלה את ההתרחשות - התנהלות המזכירה, במידה רבה, סוכן משטרתי מדיח." התביעה נדחתה, ולא נפסק פיצוי.

הקליט את חברו כדי להפלילו בלשון הרע - והשופט לא השתכנע