מי שנרשמה כנקבה ושינתה לזכר - לא תוכל לשנות שוב בלי הליך פורמלי

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

בית המשפט העליון דחה את עתירתה של אישה שביקשה לעדכן את רישום מינה במרשם האוכלוסין, וזאת ללא פגישה עם הוועדה להתאמה מגדרית. העותרת, אשר רשומה כיום כזכר, ביקשה להנפיק תעודה ציבורית חדשה במטרה לעדכן את פרט המין בחזרה לנקבה, מבלי שתידרש להופיע בפני חברי הוועדה.

השופטת יעל וילנר (בצילום), שכתבה את פסק הדין, הדגישה כי אף שלבקשת העותרת ההתייחסות אליה תיעשה בלשון נקבה, אין בכך כדי להשליך על בחינת טענותיה לגופן. אל חברי ההרכב הצטרפו השופטים דוד מינץ ואלכס שטיין. בפסק הדין נקבע כי בקשת העותרת אינה עומדת באמות המידה הנדרשות לביטול תעודה ציבורית קודמת, או להנפקת תעודה חדשה תוך חריגה מנהלי הוועדה.

על פי העובדות שפורטו, העותרת נולדה בשנת 1998 כנקבה בקליפורניה. לאחר שביצעה ניתוח להתאמה מגדרית בארצות הברית, עלתה לישראל ופנתה לוועדה להתאמה מגדרית בבקשה לתעודה ציבורית שתאפשר לה לשנות את פרט מינה לזכר. בקשה זו התקבלה, והיא קיבלה תעודה ציבורית מתאימה שאיפשרה את עדכון המרשם.

בחודש נובמבר 2024, לאחר כשלוש שנים, ביקשה העותרת לשוב ולהחליף את פרט מינה מזכר לנקבה. אלא שהפעם, בניגוד לבקשה הראשונה, היא לא צרפה מסמכים רפואיים על ניתוח נוסף, ודרשה שלא תתקיים כל פגישה עמה. הוועדה השיבה כי לא תוכל לדון בבקשה זו ללא מפגש אישי, בהתאם לנוהל טיפול במקרים שאינם כוללים ניתוח.

העותרת טענה כי הדרישה לפגישה מפרה את פרטיותה, וכי לוועדה אין סמכות לכפות עליה ריאיון אישי, במיוחד נוכח העובדה שבקשתה הקודמת לא דרשה זאת. עוד טענה כי יש לראות במגדר עניין סובייקטיבי, שאין להסדירו באמות מידה רפואיות או משפטיות.

מנגד, המדינה טענה כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל שיהוי ניכר, ואף לדחותה לגופה מאחר שהבקשה החדשה הוגשה בניגוד להוראות הנוהל. המשיבים הדגישו כי קיימת הבחנה מהותית בין בקשה הכוללת ניתוח להתאמה מגדרית לבין בקשה שאינה כוללת ניתוח, וכי הדרישה להופעה בפני הוועדה נועדה לאפשר לה להעריך את מצבה של העותרת, בהתאם לנוהל 6/2020 של משרד הבריאות.

בית המשפט קבע כי ישנה סמכות לוועדה להנפיק תעודות ציבוריות לצורך שינוי רישום מין, בהתאם לנוהלים שנקבעו. כמו כן, נקבע כי אין לפטור את העותרת מהמפגש הנדרש לצורך בירור בקשתה השנייה, שכן מדובר בהליך מובנה המבוסס על צורך במידע מקצועי לצורך הנפקת האישור.

בסיום פסק הדין ציינה השופטת וילנר כי הדרך להשלים את הליך הטיפול בבקשתה השנייה פתוחה בפני העותרת, תוך עמידה בדרישות הוועדה, לרבות האפשרות לקיים את הפגישה באמצעים מקוונים ככל שתתקשה להגיע פיזית. לא ניתן צו להוצאות.