top of page

חם מהתנור: רשת "תחנת לחם" תובעת את זכיינית הסניף ברעננה על סך כ-900 אלף ש"ח

  • תמונת הסופר/ת: מגזין בית המשפט
    מגזין בית המשפט
  • לפני יומיים
  • זמן קריאה 2 דקות

בית משפט השלום בתל אביב דן לאחרונה בתביעה בסך 887,530 ש"ח, שהגישה רשת בתי הקפה והמאפיות "תחנת לחם" נגד חברת בייקרי זמר בע"מ, זכיינית של סניף הרשת ברעננה – וכנגד בעלי מניותיה, עומר שנהב ונועם נוימן, אשר חתמו על כתבי ערבות אישיים. התביעה עוסקת בטענות להפרות יסודיות של הסכם הזכיינות, צבירת חובות נרחבים לספקים מורשים, שימוש בספקים חיצוניים בלתי מאושרים, והפרת תניית אי תחרות.


הדיון התקיים בפני השופטת אפרת בוסני, אשר ניהלה את ההליך ברגישות ובאיפוק, תוך ניסיון כן להביא את הצדדים להבנות. השופטת יזמה הפסקה ייחודית לצורך הידברות מחוץ לאולם, והפצירה בצדדים לפעול בדרכי שלום על מנת למנוע הסלמה מיותרת של הסכסוך המסחרי. חרף המאמצים, ההליך טרם הגיע לידי סיום מוסכם.


לפי כתב התביעה, הסכם הזכיינות נחתם בינואר 2022 וחייב את הנתבעת לרכוש מוצרים מהתובעת או מספקים מאושרים מראש ובכתב. לטענת התובעת, הנתבעת הפרה את סעיף 13 להסכם בכך שהתקשרה עם ספקים חיצוניים ללא כל אישור, ופעלה בניגוד למודל האיכות והאחידות שעליו מבוססת הרשת, הפועלת מאז שנת 2015 ומונה כיום כ-17 סניפים.


בין הספקים המורשים עימם נוצרו חובות כלפי התובעת נמנו: קבוצת בנדיקט, בורקס הבלקן (1988) בע"מ, בליסימו לחמים ולחמא מאפים. לצד זאת, נטען לצבירת חובות בגובה של כ־400,000 ש"ח כלפי ספקים נוספים: ביסקוטי בע"מ, אוונטאז' פטיסרי, כפיר שיווק אריזות בע"מ, רגב אוטומטים בע"מ, יספק הקפה רגביי, וללוש מאפים באהבה בע"מ. חברת בורקס הבלקן אף פתחה בהליך עצמאי בגין חוב בסך של כ־150,000 ש"ח.


בצל מצוקה תזרימית, נטען כי הנתבעת חדלה להזמין סחורה מהספקים המאושרים, ובמקום זאת רכשה מוצרים מגורמים חיצוניים בלתי מורשים, לרבות עמית דברי מאפה קפואים בע"מ ומאפיית גדרון. התובעת טוענת כי המוצרים שסופקו אינם עומדים בדרישות האיכות המקצועיות של הרשת וגרמו לפגיעה במוניטין ולשחיקה באמון הצרכנים.


בנוסף, נטען להפרת תניית אי תחרות, לאחר שלטענת התובעת הנתבעת הקימה סניף עצמאי בכפר סבא תוך העתקת מודל הפעולה העסקי של הרשת, אך תחת מיתוג נפרד וללא כל אישור או זיקה חוזית. בגין סעיף זה, נתבע פיצוי מוסכם בסך 500,000 ש"ח. לטענת התובעת, מדובר בפעולה שנעשתה במכוון ובתכנון מוקדם.


סוגיה נפרדת שעמדה במוקד הדיון נוגעת לשימוש בשם המותג "תחנת לחם" לאחר סיום ההתקשרות. מכתב שהתקבל מהמשכירה של הנכס – חברת שבירו – מאשר כי אין בכוונתה להתיר לנתבעת להפעיל את הנכס תחת שם אחר, ובכך מחזק, לטענת התובעת, את המסקנה לפיה קיים ניסיון לשמר את פעילות המותג תוך עקיפה חוזית של תנאי ההתקשרות.


לצד התביעה הכספית, הגישה התובעת בקשה לצו מניעה זמני שיאסור על הנתבעת להמשיך ולהפעיל כל עסק במושכר תחת מיתוג דומה, ולחייבה ברכישת מוצרים מספקים מאושרים בלבד. הנתבעת טוענת כי קבלת הצו עלולה להביא לקריסת פעילותה, לפגיעה בפרנסת עובדיה, ובכלל זה בעובדים ממשפחות מוחלשות ועולים חדשים.


מנגד, הנתבעים טוענים כי התובעת עצמה לא קיימה את התחייבויותיה החוזיות, סירבה להפחתת עלויות הרכש, לא סיפקה תמיכה תפעולית ראויה, וכי מדובר במהלך מסחרי כוחני שנועד לכפות העברת שליטה בעסק פעיל. בית המשפט יידרש להכריע בשאלות חוזיות עקרוניות, לרבות מעמדם של ספקים, תוקפה של תניית אי תחרות, והשימוש בשם המותג לאחר תום ההתקשרות. (צילום: דוברות הרשות השופטת).

Comentarios


bottom of page