בית המשפט: בעל חברה שלא פורקה כדין במשך 20 שנה יישא בחובות לרשם החברות

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

בית המשפט העליון דחה אתמול ערעור שהוגש נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר קיבל באופן חלקי בקשה של נאמן חברה לחייב את בעל השליטה בה לשאת באחריות אישית לחוב מצטבר לרשם החברות. פסק הדין מתבסס על תחולת סעיף 288 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, שנכנס לתוקף בספטמבר 2019.

החברה נשוא ההליך חדלה לפעול כבר בשנת 2003, אולם בעל השליטה בה לא יזם הליך פורמלי של פירוק. רק בשנת 2021 הוגשה בקשה לפתיחה בהליכים, במסגרתה מונה נאמן שנדרש להתמודד עם חוב בהיקף של כ־24 אלף ש"ח, מתוכם סכום ניכר בגין אגרות שלא שולמו לרשם החברות.

השופט חגי ברנר, שדן בהליך בבית המשפט המחוזי, הדגיש כי החוק החדש אינו חל למפרע, אך קבע כי יש מקום לבחון את אחריותו האישית של בעל השליטה לחובות שנוצרו בתקופה שבה כבר חלה עליו חובה לנקוט אמצעים סבירים לצמצום נזקי חדלות הפירעון. הוא קבע כי החיוב יוגבל לתקופה שלאחר כניסת החוק לתוקף – ספטמבר 2019 ועד אוגוסט 2021 – המועד שבו הוגשה הבקשה הפורמלית.

ראש רשות התאגידים, עו"ד שולי אבני-שוהם, הבהירה בעבר כי מטרתו העיקרית של סעיף 288 היא לעודד בעלי שליטה לפעול מבעוד מועד להליכי פירוק, במקרים שבהם החברה חדלת פירעון, וזאת מתוך רצון להימנע מהעמקת החובות של תאגידים לא פעילים, הנצברים לאורך שנים בעיקר כלפי רשויות המדינה. עמדתה של אבני-שוהם תומכת בפרשנות המאפשרת הטלת אחריות במקרים מוגדרים, תוך הקפדה על תחימה בזמן ובנסיבות.

מנגד, טען המערער כי מדובר בפרשנות מרחיבה של הוראת החוק, המובילה להטלת נטל בלתי סביר על בעלי חברות קטנות ובינוניות. הוא טען כי במקרים רבים אין בידי בעלי השליטה כלים או משאבים לפעול להליך פירוק פורמלי בזמן אמת, ונטען כי כבר בתחילת 2019 פעל להוביל את החברה לפירוק מרצון, לאחר שנועץ בעורכי דין ולפי המלצותיהם.

לטענת המערער, השוואת אחריות בין חברות פעילות לחברות "רדומות" יוצרת חוסר שוויון מהותי, שכן לא מתקיימת הבחנה בין מצבים של חוסר מעש לבין מצבים של יוזמה אשר לא נשאה פרי. לדבריו, המחוקק לא ביקש לייסד מסלול המטיל אחריות אישית על בעלי שליטה בנסיבות של פעולה בתום לב.

השופט ברנר ציין בפסק דינו כי מדובר באחריות אזרחית-נזיקית גרידא, ולא בסנקציה עונשית, וכי החוב שנוצר היה בר מניעה לו היו ננקטים צעדים פשוטים, כגון הגשת בקשה לפירוק מבעוד מועד. הוא הדגיש כי החיוב מוגבל בזמן ובסכום, ונועד לשקף את מידת הנזק שנגרם לקופת הציבור.

פסק הדין, שאושר כעת גם בבית המשפט העליון, משקף את עמדתה העקבית של ראש רשות התאגידים, עו"ד שולי אבני-שוהם, ולפיה יש להחיל אחריות על בעלי שליטה שלא נקטו יוזמה ממשית כאשר תאגיד שבשליטתם הגיע למצב של חדלות פירעון – גם אם חדל לפעול שנים קודם לכן. לגישתה, יש לראות בכך תשתית לגיבוש נורמות חדשות בדיני תאגידים, ובפרט לעניין תחולתו של סעיף 288 על חברות לא פעילות ובעלי שליטה לשעבר.