השופטת ירדנה סרוסי דחתה את טענות אאורה: תחויב במיליוני שקלים מס על פיתוח עירוני

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל חלקית את ערעורה של חברת אאורה השקעות בע"מ נגד רשות המיסים בסוגיית סיווגן של עבודות פיתוח שביצעה במסגרת פרויקט התחדשות עירונית בקריית אונו. בפסק דין שניתן לאחרונה, קבעה השופטת ירדנה סרוסי (בצילום) כי עבודותיה של החברה מהוות "עסקה" כהגדרתה בחוק מס ערך מוסף, ולפיכך חויבה בתשלום מס עסקאות. עם זאת, חלק מהחיובים שנקבעו על ידי רשות המיסים צומצמו באופן משמעותי.

חברת אאורה השקעות, העוסקת בייזום פרויקטים נדל"ניים, הגישה את הערעור לאחר שמנהל מס ערך מוסף תל אביב-מרכז הוציא לה שומת עסקאות בסך 5.5 מיליון שקל. השומה ניתנה בגין עבודות פיתוח שביצעה החברה במסגרת פרויקט "אונו ואלי" בקריית אונו, לרבות בניית גני ילדים, חניון ציבורי, מבנה ציבור ושיפוץ בית ספר. לטענת רשות המיסים, מדובר בעבודות ציבוריות שבוצעו עבור עיריית קריית אונו ועל כן יש למסות אותן בהתאם.

במסגרת הערעור טענה החברה כי העבודות לא היוו שירות שניתן לעירייה, אלא בוצעו לצרכיה שלה, כדי לאפשר את קידום הפרויקט וניצול מירבי של זכויות הבנייה. לדבריה, בניית גני הילדים והחניון הציבורי נדרשה כתנאי לאישור התב"ע, והעתקתם בוצעה ללא כל ערך מוסף לעירייה. באשר לשיפוץ בית הספר, נטען כי מדובר בפיצוי שניתן לוועד ההורים ולא בשירות שהוענק לעירייה.

מנגד, רשות המיסים טענה כי מדובר בעבודות בעלות אופי ציבורי מובהק, שבוצעו בהתאם להסכמים מחייבים עם העירייה, בפיקוחה המלא ותחת מפרט שנקבע על ידה. הרשות הדגישה כי עם השלמת העבודות הן עברו לבעלות העירייה, ועל כן יש לראות בהן עסקה חייבת במע"מ. כן צוין כי החברה קיבלה תמורה משמעותית עבור העבודות, בדמות ויתור על תשלומי היטלי פיתוח ואגרות בנייה.

השופטת ירדנה סרוסי קיבלה את עמדת רשות המיסים בנוגע לעיקרון החיוב במס, תוך שהיא מסתמכת על פסקי דין קודמים של בית המשפט העליון, אשר קבעו כי עבודות פיתוח שמבוצעות על ידי יזמים עבור רשויות מקומיות חייבות במע"מ, גם אם הן תורמות במקביל לקידום הפרויקט. עם זאת, היא קבעה כי גובה החיוב שנקבע בשומה אינו מבוסס דיו, וצמצמה אותו באופן ניכר.

בין היתר, קבעה השופטת כי בעוד שחישובי רשות המיסים ביחס להיקף העבודות לא היו מדויקים, יש לראות בעבודות שבוצעו גני ילדים, חניון ציבורי ומבנה ציבור כעסקאות למתן שירותים לעירייה. בפסק דינה כתבה: "שעה שכלל הראיות מלמדות כי העבודות הן בעלות אופי ציבורי, כי העירייה הייתה מעוניינת בביצוען וכי הן נעשו עבורה ולמענה – הרי שמדובר בשירות 'למען הזולת'". 

לגבי שיפוץ בית הספר, דחתה השופטת את טענת החברה כי מדובר בפיצוי לוועד ההורים בלבד, וקבעה כי השיפוץ התבצע בהתאם למפרט שנקבע על ידי העירייה, כך שמדובר בשירות שניתן לה בפועל. עם זאת, היא הדגישה כי לו היה מוכח כי השיפוץ כלל רכיבים חורגים מתחזוקה שוטפת, ניתן היה לשקול סיווג שונה.

בסופו של דבר, הערעור התקבל באופן חלקי בלבד, ובית המשפט קבע כי החברה תחויב בתשלום מע"מ בגין העבודות שביצעה, אך בסכום נמוך משמעותית מזה שנקבע בשומה הראשונית. חרף התוצאה, השופטת נמנעה מלחייב את רשות המיסים בהוצאות משפט, בשל התנהלותם הדיונית של שני הצדדים.