בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע לאחרונה כי ילד להורים גרושים יטוס בחודש הבא עם אביו לטיול בר מצווה בארה"ב למרות התנגדות אימו לגבי משך הנסיעה. השופטים נפתלי שילה, עינת רביד וסיגל יעקבי דחו את הטענתה לפיה השהות הארוכה של בנה עם אביו אינה לטובתו.
לפני כעשור נפרדו בני הזוג והחלו בהליכים משפטיים בנוגע למשמורת וזמני השהות עם בנם. בשלב מסוים האב הגיש תלונה נגד חמיו לשעבר בטענה שהוא פגע מינית בבנו, אך התיק נסגר מחוסר ראיות.
לקראת הגעתו של הבן למצוות פנה האב בבקשה לאפשר לו לטוס עמו לטיול בן כשלושה שבועות בניו יורק. האם, פסיכולוגית קלינית בהכשרתה, התנגדה לאורך הנסיעה בטענה ששהות כה ארוכה של עם האב עשויה לחשוף ת הבן לסכנות ולהתעללות נפשית. היא הסכימה לטיול של שבוע לכל היותר. ביוני האחרון קבע בית המשפט לענייני משפחה במסגרת פשרה שהטיול יימשך שבועיים.
האב סירב להשלים עם התוצאה וערער למחוזי. הוא ציין שכרטיסי הטיסה כבר הוזמנו ושולמו ולטענתו האם לא הוכיחה שהטיול שהוא מתכנן עבורו ועבור בנו נוגד את טובת הילד. להיפך, הבן עצמו הביע רצון לטוס ל-23 יום, ויש לאפשר להם את זמן האיכות הזה. על כן, ציין האב, יש לבטל את החלטת בית המשפט לענייני משפחה ולאפשר לטיול לצאת לדרך כפי שתוכנן במקור. מנגד טענה האם שבעלה לשעבר אלים, מתעלל ותוקפני, והדגישה ששהות ממושכת לצד בנם עלולה להזיק.
אולם השופט שילה דחה טענה זו בנימוק שהיא לא הוכחה. הוא ציין שהתסקירים המעידים על סיכון מצד האב כבר ישנים, כשבפועל אין מסמך עדכני שמעיד על סיכון כלשהו לנער. בנוסף, עצם העובדה שהאם לא נקטה צעדים לצמצם את הסדרי השהות עם האב ואף לא ערערה על ההחלטה המאפשרת לאב ובנו לטוס במשך שבועיים לארה"ב, "אומרת דרשני".
כמו כן, האם לא טענה שלאחר שהקטין חזר מהחופשה בלונדון עם אביו בסוכות, שהקטין סבל מתסמינים כאלה או אחרים ולא טענה שהחופשה שארכה שבעה ימים עם אביו, גרמה לו נזק.
השופט התנגד להחלטת בית המשפט לענייני משפחה לקצר את משך הטיול מ-23 ימים ל-14 בלבד: "לכאורה, אותה השפעה רעה של האב על הקטין יכולה להתקיים גם אם הנסיעה תיערך שבוע אחד בלבד או תמשך שבועיים. האם אותם ימים נוספים שהאב מבקש ייפגעו בקטין? אני סבור שהמשיבה לא המציאה ראיות ולו לכאורה לטענתה זו.
התסקירים שהוגשו הם תסקירים ישנים שהאחרון שבהם הוגש לפני כארבע שנים. אין כל מסמך המלמד שהקטין נפגע בשנים האחרונות מהאב וחזקה על האם - שהיא בהכשרתה גם עורכת דין וכיום עובדת כפסיכולוגית קלינית - שאם אכן הייתה פגיעה בקטין, היא לא הייתה עומדת מהצד אלא הייתה פונה לבית המשפט או לרשויות הרווחה."
חיזוק למסקנה שאין מקום להתערב באורך הטיול מבסס על עדות הנער אשר לפי פסק הדין הוא "שותף לתכנון הנסיעה וכי הוא משתוקק ומצפה לנסיעה".
לפיכך נקבע שאין סיבה למנוע מהנער לצאת לטיול "נראה שצמצום הנסיעה לא יועיל אלא רק יכול להזיק. מדובר בטיול שבו הקטין אמור לבקר בניו יורק, פלורידה וקליפורניה ולכן הזמן שהוקצב לו, סביר".
סיכומו של דבר: בהסכמת השופטות רביד ויעקבי הערעור יתקבל והקטין ייסע עם אביו לנסיעה לארה"ב למשך 23 ימים כפי שביקש האב. צו עיכוב היציאה מן הארץ יבוטל ויתקיימו הסדרי שהות רצופים של הנער עם האם לפני הנסיעה ולאחריה.
אמא מגעילה שלא רוצה בטובת בנה ובלי המשפט לענייני הרב המשפחה עוד יותר מגעילים.