שופט בית המשפט המחוזי בירושלים (בצילום), נמרוד פלקס, דחה את ערעורו של רו"ח ניר שם-טוב מרציאנו על החלטת מועצת רואי החשבון לשלול את רישיונו. החלטה זו התקבלה לאחר שמרציאנו הורשע בעבירות הקשורות לחוק איסור הלבנת הון וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. עבירות אלו הובילו לפעילות בלתי חוקית בהיקף של 18 מיליון שקל.
מרציאנו עסק בחלפנות כספים, תוך התעלמות מכוונת מדרישות הדיווח הקבועות בחוק איסור הלבנת הון, והפקיד כספי חלפנות בחשבונות הקשורים לפעילותו כרואה חשבון. כתוצאה ממעשיו נגזרו עליו תשעה חודשי עבודות שירות, קנס של 200,000 ₪ וחילוט של מאות אלפי שקלים. במהלך ההליך המשמעתי, הודה מרציאנו בביצוע עבירת משמעת הנובעת מהרשעה פלילית "הרשעתו בפליליים מהווה משום הרשעה בעבירה שמפאת מהותה חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לעסוק בראיית חשבון".
בערעורו טען מרציאנו כי העבירות הפליליות אינן קשורות לתפקידו כרואה חשבון. הוא טען כי ועדת המשמעת עשתה טעויות בניתוח המשפטי שלה, התעלמה מנסיבותיו האישיות והקשות, וחרגה ממדיניות הענישה הנהוגה.
השופט פלקס קבע, כי מרציאנו ביצע את העבירות "בראיית חשבון, במידת מה תוך שימוש בהיותו רואה חשבון. כך הצהיר בפני הבנק באמצעותו ביצע חלק מהעבירות בהן הורשע, כי עיסוקו בראיית חשבון".
וציין, "מקצוע רואה החשבון, על פי טיבו, מהווה ציר מרכזי ביצירת תשתית עובדתית מדויקת ואמינה בפני הרשויות הכלכליות, לרבות רשויות המס והרשויות העוסקות במניעת הלבנת הון. כישלון רואה חשבון בעניינים אלה משליך על עצם כשירותו לעסוק במקצוע ראיית החשבון".
עוד אמר השופט כי אין לקבל אף את טענת מרציאנו, לפיה שגתה ועדת המשמעת בקבעה, והעבירות הפליליות בהן הורשע בוצעו בשיטתיות.
השופט קבע, כי אין מקום להתערבות חריגה של ערכאת הערעור בהחלטותיה של ערכאת המשמעת, ובחינת הפסיקה שהובאה מאת הצדדים מלמדת, שאמצעי המשמעת שהושתו על הנאשם אינם חריגים בנוף אמצעי המשמעת שהושתו בעבר בנסיבות דומות.
Comments