סכסוך בין עורכי דין נגמר בהפסד: הערעור נדחה ו־30 אלף שקל הוצאות
- לפני 3 שעות
- זמן קריאה 2 דקות
בית המשפט המחוזי בירושלים דחה ערעור שהגישה דלית ויטון נגד יוסי אלפיה ומשיב נוסף, בסכסוך שכנים שהפך לשורת הליכים ותלונות. סגן הנשיא רם וינוגרד והשופטות שושנה ליבוביץ ותמר בר־אשר (בצילום) קבעו כי בית משפט השלום צדק כשדחה את תביעתה.
הערעור הוגש על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים, בפני השופט נאיל מהנא, מאפריל 2026. ההליך נולד לאחר שוויטון הגישה תביעה שבה דרשה פיצויים בגין לשון הרע, פגיעה בפרטיות, עוגמת נפש ותלונות לרשויות.
בפסק הדין של בית משפט השלום בירושלים, בפני השופט נאיל מהנא (בצילום), נדחתה התביעה לאחר שנקבע כי ויטון לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש להוכחת טענותיה. עוד נקבע כי רבות מטענותיה הופרכו או נדחו מכוח הגנות מהותיות, אחרות כבר נדונו בהליכים קודמים, ומהימנותה נמצאה פגומה.
הצדדים הם דלית ויטון, המערערת, מול יוסי אלפיה ומשיב נוסף. לטענת ויטון, בין הצדדים נטוש "סכסוך מר" שראשיתו בשנת 2014, בעקבות ניסיון של המשיב הנוסף לנכס לעצמו שטחים שלה במרמה. לדבריה, לאחר מכן החלו איומים, תלונות סרק ופניות חוזרות לרשויות.
לטענת ויטון, המשיב הנוסף פעל נגדה משנת 2015 באופן אובססיבי במטרה לפגוע בה, הגיש נגדה תלונה למשטרה על שימוש ברחפן וצילום ברשות היחיד, תלונות נוספות לרשויות מקומיות על הטענת רכב שלא כדין, וכן פעל נגדה במפגש במלון כרמים.
עוד טענה ויטון כי עורך הדין יוסי אלפיה, המשיב 1 בערעור, הגיש נגדה תלונת סרק ללשכת עורכי הדין, בטענות של התחזות, התנהגות לא הולמת והגשת תצהירים שקריים. לטענתה, התלונה עסקה בין היתר בכך שהציגה עצמה באתר האינטרנט שלה כ"אדריכלית", אף שאינה כזו. בפסק הדין צוין בהקשר זה כי "הן המערערת הן המשיב 1 הם עורכי דין", כלומר ויטון ואלפיה.
הסכומים בתביעה היו גבוהים: ויטון דרשה מהמשיב הנוסף 359,600 שקל, שכללו 210 אלף שקל בגין לשון הרע, 100 אלף שקל בגין פגיעה בפרטיות ו־49,600 שקל בגין עוגמת נפש. מאלפיה דרשה 141,800 שקל, ובנוסף דרשה 96,900 שקל בגין נזק לא ממוני.
מנגד, אלפיה והמשיב הנוסף הכחישו את הטענות וטענו כי פניותיהם לרשויות ולבתי המשפט נעשו כדין, וכי תוכנן היה אמת. הם טענו בין היתר כי ויטון הציגה עצמה כ"אדריכלית", הסתירה עובדות מבית המשפט, ואף הקליטה בסתר ישיבת גישור.
בית משפט השלום דחה את התביעה במלואה וקבע כי ויטון לא הרימה את נטל ההוכחה. המחוזי אימץ את הקביעה, וציין כי היא נשענה על הראיות שהוצגו, ובעיקר על אלה שלא הוצגו, לצד התרשמות ברורה מחוסר המהימנות של ויטון.
המחוזי הדגיש כי ערכאת ערעור אינה מתערבת בקלות בממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית. עוד נקבע כי גם אם הפניות של אלפיה והמשיב הנוסף לרשויות נבעו מסכסוך מר ומתמשך, אין בכך כדי להוציא אותן מתחולת ההגנות שבחוק איסור לשון הרע.
בסופו של דבר, הערעור נדחה. ויטון תשלם לאלפיה ולמשיב הנוסף הוצאות בסך 20 אלף שקל. בנוסף, ויטון מצד אחד, ואלפיה והמשיב הנוסף יחד מצד שני, ישלמו כל אחד 5,000 שקל לאוצר המדינה, לאחר שהמחוזי קבע כי הצדדים השתמשו בהליכים משפטיים ככלי לניגוח הדדי. 36899-05-26
תגובות