השופט בביקורת חריפה: עורכי הדין רואים תיק אחד, ביהמ"ש מנהל מאות
- לפני שעתיים (2)
- זמן קריאה 2 דקות
תביעה של 38 רוכשי דירות בפרויקט “מחיר למשתכן”, בסך כ־2.23 מיליון שקל, מתבררת בבית משפט השלום בתל אביב בפני השופט יאיר דלוגין (בצילום). הרוכשים תובעים את ארזי הנגב ייזום ובניה בע"מ ואת המדינה, בטענה לעיכובים במסירת הדירות, חיובים כספיים ונזקים שנגרמו להם.
לטענת התובעים, הם רכשו דירות במסגרת הפרויקט, אולם בפועל נאלצו להתמודד עם עיכובים, התמשכות הליכים, חיובים שלטענתם נגבו שלא כדין ונזקים כספיים שנגרמו להם בעקבות אי־מסירת הדירות במועד. התביעה כוללת דרישה לפיצוי בגין איחורים, תשלומים עודפים והשלכות נוספות של ההתנהלות בפרויקט.
מנגד, ההחלטה האחרונה בתיק לא עסקה בליבת טענות הרוכשים, אלא בבקשות דיוניות שהוגשו במהלך ניהול ההליך. השופט דלוגין נדרש לבקשת ארכה נוספת, והעיר כי לא ברור מדוע הנתבעת פעלה בדרך של בקשות נפרדות, במקום לרכז את כלל הנימוקים בבקשה אחת.
השופט כתב בהחלטתו כי “לא ברור מדוע פועלת הנתבעת בשיטת ה‘סלמי’ ומגישה בקשה נפרדת לאותו סעד, רק בשל קיומם של נימוקים שונים”. לדבריו, הדין וההיגיון מחייבים לכלול בבקשה אחת את כל הנימוקים הקיימים לקבלת הסעד המבוקש.
דלוגין לא הסתפק בהתייחסות נקודתית לבקשה שהונחה לפניו. הוא הרחיב את הביקורת להתנהלות רחבה יותר בתיקים אזרחיים, וכתב כי “באי כוח הצדדים מסתכלים רק על התיק הבודד, שבמסגרתו הם פונים לארכה, אולם בית המשפט מנהל מאות תיקים במקביל”.
בהמשך העיר השופט על ההצטברות של בקשות טכניות לכאורה, שמכבידות על ניהול יומני בתי המשפט. לדבריו, “שערו בנפשכם את כמות בקשות הארכה ודחייה המוגשות מדי שבוע”, כאשר עורכי דין אינם מבינים מדוע תיקים “מסתיימים באיחור ונמשכים זמן רב מדי”.
השופט הדגיש כי בקשות לארכה או לדחיית מועדים אינן אמורות להפוך לעניין שבשגרה. גם כאשר הצדדים מסכימים ביניהם על הארכה, נקודת המוצא אינה שהבקשה תאושר אוטומטית. מבחינת בית המשפט, כל בקשה כזו דורשת זמן, בדיקה והחלטה, על חשבון תיקים אחרים.
בסופו של דבר, דלוגין קיבל את הבקשה באופן חלקי בלבד. הוא האריך את המועד להגשת תשובה לתגובה עד 15 ביולי 2026, והאריך את המועד להגשת כתב הגנה עד 15 באוגוסט 2026. לצד זאת, בהחלטה נמתחה ביקורת על שימוש יתר בבקשות ארכה.
תגובות