30 דירות באוקראינה לא נרשמו בזמן - והעליון אישר את חידוש התביעה
- לפני 4 שעות
- זמן קריאה 2 דקות
בית המשפט העליון קיבל את ערעורו של משה מזרחי נגד יעקב דוידוב והורה על חידוש ההליכים בסכסוך סביב פרויקט בניית בניין דירות באוקראינה. במרכז המחלוקת עמדה שאלת נטל ההוכחה, לאחר שזכויותיו של מזרחי ב־30 דירות לא נרשמו במועד שנקבע בהסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים.
בפני שופטת בית המשפט העליון רות רונן (בצילום) נדונה בקשת רשות הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, שדחה את בקשתו של מזרחי לחדש את ההליך. את יעקב דוידוב ייצגו עורכי הדין רומי קנבל ורועי נבות, שטענו כי העיכוב ברישום נגרם בשל התנהלותו של מזרחי עצמו.
לטענת מזרחי, חלפו יותר מ־12 חודשים מאז אושר הסכם הפשרה, אך זכויותיו בדירות טרם נרשמו. לדבריו, ההסכם העניק לו זכות מפורשת לחדש את ההליך במקרה כזה, ולכן לא היה עליו להוכיח מדוע הרישום לא הושלם ומי אחראי לעיכוב שנוצר בפועל.
מנגד טען דוידוב כי העיכוב ברישום נבע ממחדליו של מזרחי, לרבות עיכובים בחתימה על מסמכים ובהשלמת פעולות שנדרשו לצורך רישום הזכויות באוקראינה. לשיטתו, כל עוד אי־השלמת הרישום נגרמה באשמת המערער, אין מקום להורות על חידוש ההליכים המשפטיים בין הצדדים.
השופטת רונן קבעה כי בית המשפט המחוזי "שגה" כאשר הטיל על מזרחי את נטל השכנוע. לדבריה, הטענה שלפיה העיכוב נגרם "מסיבות התלויות במבקש" היא טענת הגנה של דוידוב, ולכן הנטל להוכיח כי התקיימו אותן נסיבות מוטל עליו ולא על מזרחי.
רונן אף נשענה על ספרו של פרופ' יניב ואקי (בצילום), "דיני ראיות", ומצאה בו חיזוק לקביעתה כי הכלל שלפיו "המוציא מחברו עליו הראיה" אינו מוחלט. לדבריה, במקרים מסוימים נטל ההוכחה עובר לבעל הדין המעלה טענת הגנה המצויה בידיעתו המיוחדת ובשליטתו הראייתית.
עוד נקבע כי לדוידוב, שהיה אמון על קידום רישום הזכויות בדירות, מצוי יתרון מובנה בכל הנוגע למידע ולראיות בדבר הסיבות לעיכוב. את משה מזרחי ייצגו עורכי הדין יאיר שילה ושמעון בר־עם. בסופו של דבר, קיבלה השופטת רות רונן את הערעור וחייבה את דוידוב לשלם למזרחי הוצאות משפט בסך 5,000 שקל.
תגובות