סכסוך שכנים על 65 שקל הסתיים בחיוב אישי של עורך דין ב־3,000 שקל
- 15 ביוני
- זמן קריאה 3 דקות
בית משפט השלום בחיפה דחה ערעור שהגישה נציגות הבית המשותף ברחוב הבעל שם טוב 8 בחיפה נגד הדייר אריה יניב, לאחר מאבק משפטי ממושך שנולד סביב תשלום דמי ועד בית והפרשי הצמדה וריבית בסך כ־65 שקל בלבד. בסופו של ההליך לא רק שהערעור נדחה, אלא שיו"ר הנציגות, עו"ד מאיר מור, חויב באופן אישי לשלם ליניב 3,000 שקל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
בפני השופטת מירב קלמפנר-נבון התברר ערעור שהגישה נציגות הבניין, כאשר מנגד ניצב הדייר אריה יניב. במרכז הפרשה עמד עו"ד מאיר מור, המחזיק בשתי דירות מתוך ארבע הדירות בבניין, משמש כיו"ר הנציגות ואף ייצג אותה כעורך דין לאורך ההליכים. בפסק הדין קבעה השופטת כי לא נפלה כל טעות בהחלטת רשם ההוצאה לפועל וכי אין עילה להתערבות ערכאת הערעור.
התביעה נולדה לאחר שנציגות הבית המשותף טענה כי יניב ודיירת נוספת בבניין לא שילמו דמי ועד בית. הנציגות פנתה למפקחת על הבתים המשותפים, ויניב חויב לשלם 2,130 שקל בגין החוב, האגרה ושכר הטרחה. עוד נקבע כי אם הסכום לא ישולם בתוך 30 יום, הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
לטענת הנציגות, יניב לא שילם במועד את מלוא הסכום שנפסק ולכן נותר חייב כ־65 שקל בגין הפרשי הצמדה וריבית. לטענתה, חרף התראות שנשלחו אליו, הוא סירב להשלים את התשלום. בעקבות זאת נפתח נגדו תיק הוצאה לפועל. מנגד, יניב טען כי ביקש לשלם את החוב במלואו, אך נתקל בקשיים שנגרמו בשל אופן התנהלות הנציגות ויו"ר הוועד.
לטענת יניב, במהלך אסיפת הדיירים ביקש עו"ד מור לקבל את התשלום באמצעות המחאה לפקודתו האישית. יניב סירב לכך ועמד על כך שההמחאה תירשם לפקודת נציגות הבית המשותף. לדבריו, לאחר שהמחאה כזו לא התקבלה, הוא נאלץ לשלוח את השיק בדואר רשום. מנגד טענה הנציגות כי האיחור בתשלום הוא שהצדיק את פתיחת תיק ההוצאה לפועל.
הסכסוך הגיע ללשכת ההוצאה לפועל, שם דן רשם ההוצאה לפועל עיסאם חאיק בטענת "פרעתי" שהגיש יניב. הרשם קיבל את הטענה, סגר את תיק ההוצאה לפועל ואף הציע לצדדים להגיע להבנות נוכח העובדה שמדובר במחלוקת על עשרות שקלים בלבד. למרות זאת בחרה הנציגות להמשיך את המאבק ולהגיש ערעור לבית המשפט.
השופטת קלמפנר נבון אימצה את מסקנות רשם ההוצאה לפועל במלואן. בפסק הדין כתבה כי "לא היה מקום לקבוע דיון לפניו", וכי "בדין הכריע רשם ההוצאה לפועל בבקשה שלפניו, בלא צורך לקיים דיון". עוד הדגישה כי מדובר ב"חוב פעוט במיוחד ע״ס 65 שקל", וכי "עיוות דין, בוודאי שלא נגרם למי מהצדדים". לדבריה, עלויות ניהול ההליך עלו לאין שיעור על סכום המחלוקת עצמו.
אלא שהביקורת החריפה ביותר הופנתה כלפי עו"ד מור. השופטת קבעה כי "נעשה שימוש מובהק לרעה בסמכותו", וכי התעקשותו לנהל הליכים משפטיים בשם הנציגות לצורך גביית כ־65 שקל בלבד מהווה "שימוש מובהק לרעה בסמכותו כראש הנציגות". בהחלטה המשלימה הוסיפה כי התנהלותו הייתה נגועה ב"חוסר תום לב", וכי עצם ניהול ההליכים "מעידה בהחלט על זדון בפעולות הנציג".
השופטת אף קבעה כי הערעור הוגש "בלא היוועצות עם יתר הדיירים", תוך "שימוש לרעה בהליך המשפטי", וכי ההתעקשות להמשיך בהליכים בגין סכום כה נמוך גרמה לבזבוז זמן שיפוטי ופגיעה בקופה הציבורית. בפסק הדין צוין כי הובהר לעו"ד מור שההליך אינו מגלה עילה להתערבות ערכאת הערעור, אולם הוא "התעקש על מתן החלטת בית המשפט", חרף הסיכויים הנמוכים לקבלת טענותיו. עוד נקבע כי התנהלותו אינה בגדר אסטרטגיית ליטיגציה לגיטימית, אלא שימוש בלתי ראוי בסמכויותיו כנציג הבית המשותף.
בסופו של דבר נדחה הערעור במלואו. לאחר שניתנה לעו"ד מור זכות טיעון בשאלת ההוצאות, קבעה השופטת כי אין הצדקה שנציגות הבית המשותף, הכוללת גם את אריה יניב ודיירת נוספת, תישא בתוצאות ההליך. השופטת כתבה: "בהתחשב במכלול הנסיבות, בחוסר תום הלב בהתנהלותו של עוה"ד מאיר מור, אני מחייבת את עוה"ד מאיר מור באופן אישי בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 3000 שקל למשיב, אריה יניב".
כך הסתיים סכסוך על חוב של כ־65 שקל בלבד, כאשר בית המשפט מתח ביקורת חריפה על התנהלותו של עו"ד מאיר מור וחייב אותו לשלם לאריה יניב 3,000 שקל מכיסו. מס' הליך 14253-02-26
אין דבר מביש יותר מזה לריב על 65 ש"ח ולהתעקש לנהל משפט ולהעסיק רשמי ההוצאה לפועל ושופטי בית משפט שלום.
המעניין הוא שלו היה חוזר בו מהערעור לא היה מיוחס לו שימוש לרעה, זדון, חוסר תום לב ולא חיוב אישי בהוצאות. אם כל ערעור שבסופו נדחה, יוביל לחיוב אישי של עו"ד, ימנע עו"ד מלהגיש ערעור.
הערעור הוגש על החלטת הרשם לקבל את גירסת החייב, מבלי שקיבל את הסכמת הצדדים ליתן החלטה ללא דיון וחקירת החייב, מבלי לקיים דיון , בניגוד לחוק ולהלכה הפסוקה. היות סכום החוב מזערי ככל שיהיה, אינו מצדיק קבלת גירסה ללא חקירה ומסיבה זו, הוגש הערעור. כל הנימוקים לדחיית הערעור, הינם נימוקים שלא הוכחו בחקירה היכולים לבסס את נימוקי הערעור. דוגמא בולטת לכך הקביעה שלא מוצדק לחייב הנציגות בהוצאות הערעור היא משום שאין הצדקה שהחיוב יחול גם על המשיב, תוך התעלמות מהעובדה שבא כוח הנציגות הינו בעל…