הדירה לא נמסרה בזמן; ביהמ"ש פסק כ־541 אלף שקל לבני הזוג
- 10 ביוני
- זמן קריאה 2 דקות
בית משפט השלום בהרצליה קיבל בחלקה תביעה שהגישו בני זוג נגד היזם רוד פפיר, לאחר עיכוב ממושך במסירת דירת פנטהאוז בפרויקט ברחוב בר־כוכבא בתל אביב. השופטת קבעה כי הנתבע הפר התחייבות חוזית ברורה למסור את הדירה בתוך 20 חודשים, לאחר שהפרויקט התעכב במשך שנים והדירה לא נמסרה במועד שנקבע בהסכם.
בפני השופטת אילת הרנוף (בצילום) נדון סכסוך נדל"ן סביב פרויקט תוספת בנייה על גג בניין קיים בתל אביב. בפסק הדין מתחה השופטת ביקורת על התנהלות הנתבע, וקבעה כי התחייבותו למסירת הדירה הייתה “פשוטה, ברורה ובלתי מסויגת”, אך בפועל הדירה לא נמסרה במועד שנקבע בהסכם.
לפי פסק הדין, דן טוחנר ורוני טוחנר התקשרו בשנת 2013 בשני הסכמים עם רוד פפיר ואשתו, פטריסיה פפיר, לצורך רכישת פנטהאוז בפרויקט ברחוב בר־כוכבא 54 בתל אביב. בני הזוג שילמו 2.875 מיליון שקל עבור הזכויות בקרקע, ועוד 2.875 מיליון שקל עבור עלויות הבנייה, סכום כולל של 5.75 מיליון שקל.
בהסכם ההתחייבות נקבע כי הדירה תימסר בתוך 20 חודשים, כלומר עד אוגוסט 2015. בנוסף הוסכם כי במקרה של איחור במסירה ישלם הנתבע פיצוי חודשי של 10,500 שקל בגין כל חודש עיכוב. עוד נקבע כי 250 אלף שקל יופקדו בנאמנות אצל עו"ד יצחק חג'ג', לצורך הבטחת תשלומי הפיצוי במקרה של עיכוב במסירה.
לטענת התובעים, הנתבע הפר את התחייבויותיו באופן יסודי, לאחר שהדירה לא נמסרה במועד והפרויקט כולו התעכב במשך שנים ארוכות. לדבריהם, הם נאלצו לשכור דירה חלופית בעלות של 17 אלף שקל בחודש, בעוד הנתבע ממשיך לדחות את מועד המסירה. בנוסף טענו כי טופס 4 התקבל רק בדצמבר 2021, שנים לאחר המועד החוזי המקורי.
התובעים דרשו פיצוי מוסכם בגין 76 חודשי איחור, בסך כולל של כ־906 אלף שקל, כולל ריבית והצמדה, וכן 200 אלף שקל נוספים בגין עוגמת נפש. לטענתם, הנתבע ניסה להתנער מאחריותו באמצעות טענות שונות נגד הקבלנים והיזמים בפרויקט, למרות שהוא עצמו התחייב כלפיהם למסור דירה מוגמרת במחיר סופי וקבוע מראש.
מנגד, רוד פפיר טען כי התביעה התיישנה בחלקה, משום שהוגשה יותר משבע שנים לאחר מועד המסירה החוזי. בנוסף טען כי היה “רק מנהל פרויקט”, וכי האחריות לעיכובים רובצת על הקבלן המבצע ועל קבוצת הרוכשים עצמה. עוד טען כי בני הזוג ויתרו, בפועל, על מועד המסירה המקורי, לאחר שהתקשרו עם הקבלן גארבו נדל"ן והסכימו ללוחות זמנים חדשים.
השופטת הרנוף דחתה את רוב טענות ההגנה, וקבעה כי הנתבע היה הגורם המרכזי שניהל את הפרויקט, בחר את הקבלנים ונשא באחריות הישירה למסירת הדירה. בפסק הדין הודגש כי “אין זה מתקבל על הדעת” שמנהל פרויקט יקבל 2.875 מיליון שקל בגין ניהול בלבד, וכי הרווח הכלכלי של הנתבע היה תלוי באופן ישיר בעלויות הבנייה ובביצוע הפרויקט.
עוד נקבע כי גם לאחר מסירת החזקה בדירה בשנת 2018, הפרויקט טרם הושלם ולא התקבל טופס 4, ולכן לא מדובר במסירה כדין. השופטת הדגישה כי מסירת דירה ללא טופס 4 אינה מקיימת את התחייבות המוכר, וכי קביעה אחרת “תיצור תמריץ להפרה של הדין ולמסירת דירות ללא טופס 4”. עם זאת, נקבע כי יש להפחית חלק מהפיצוי, משום שהתובעים כבר התגוררו בפועל בדירה.
בסופו של דבר, קבעה השופטת כי הנתבע ישלם לתובעים 541,523 שקל בגין האיחור במסירת הדירה. בנוסף חויב לשלם 70 אלף שקל נוספים עבור שכר טרחת עורכי דין והוצאות משפט. 18475-03-23
תגובות