הבת נשארה עם שקל אחד: השכן ירש הכול והיא תשלם 60 אלף שקל הוצאות
- 6 במאי
- זמן קריאה 2 דקות
בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה הורה על קיום צוואתה האחרונה של מנוחה, אשר הורישה את כלל רכושה לשכן שטיפל בה, והותירה לבתה סכום סמלי של שקל אחד בלבד. נקבע כי הצוואה תקפה ומשקפת את רצונה, חרף התנגדות הבת, לאחר בחינת כלל הראיות והעדויות שהוצגו.
פסק הדין ניתן על ידי השופטת עידית בן-דב ג'וליאן (בצילום), אשר דחתה את כלל טענות ההתנגדות וקבעה כי מדובר בצוואה תקינה שנערכה כדין, ללא פגם המצדיק את ביטולה, וכי לא נמצאה עילה משפטית להתערבות בהחלטת המנוחה כפי שבאה לידי ביטוי בצוואה האחרונה שערכה.
הרקע למחלוקת נעוץ בכך שהמנוחה ערכה מספר צוואות לאורך השנים: בשנת 2012 הורישה את רכושה לשכן; בשנת 2018 הורישה אותו לבתה לאחר חידוש הקשר ביניהן; ובשנת 2019, בצוואתה האחרונה, חזרה והורישה את כלל רכושה לשכן, תוך קביעת תנאי כי ימשיך לטפל בה עד יומה האחרון בפועל.
בצוואה האחרונה קבעה המנוחה כי בתה תקבל שקל אחד בלבד, בעוד יתר העיזבון יועבר לשכן. בית המשפט קבע כי מדובר בבחירה מודעת ועקבית, שניתן להתחקות אחריה לאורך השנים, לרבות בהתנהלות המנוחה, במסמכים שהוצגו ובהשתקפות מערכות היחסים בין הצדדים במהלך התקופה הרלוונטית כפי שעלתה מהראיות שהובאו בפניו.
לטענת הבת, יש לפסול את הצוואה בשל פגמים צורניים, זיוף חתימה, היעדר כשירות והשפעה בלתי הוגנת מצד השכן. לדבריה, השכן ניצל את מצבה הרפואי, תכנן להשתלט על רכושה, השפיע עליה, יזם את עריכת הצוואה ואף פעל לקבלת מידע רפואי בעניינה תוך הצגת עצמו כקרוב משפחה בפני גורמים שונים.
עוד טענה הבת כי במסמכים רפואיים סמוכים למועד הצוואה צוין כי המנוחה "אינה כל כך צלולה", וכי המומחה הרפואי לא נתן משקל מספק לחומר הרפואי. בנוסף נטען כי הקשר בינה לבין אמה נותק בנסיבות קשות, לרבות אירועים שהובילו להרחקתה מהבית, כפי שעולה, לטענתה, ממסמכים רשמיים שהוצגו בהליך.
מהחומר שהוצג במסגרת ההליך עלה כי הבת לא הגיעה לבקר את אמה בביתה או בבית החולים, אף שלטענות עלה כי התגוררה במרחק של כ־130 מטר בלבד ממנה. עוד תואר כי לאחר פטירת המנוחה לא טיפלה בענייני השבעה והקבורה, וכי נכנסה לדירתה ועשתה בה שימוש על דעת עצמה, וכן כי התנהלות זו נשקלה במסגרת בחינת מערכת היחסים בין הצדדים.
מנגד, טען השכן כי המנוחה הייתה צלולה וכשירה בעת עריכת הצוואה, וכי היא פעלה ביוזמתה. לדבריו, הוא ואשתו טיפלו בה במסירות לאורך שנים, בעוד הקשר עם הבת היה רופף ולעיתים מנותק, וכי הצוואה משקפת את מערכת היחסים בפועל בין הצדדים כפי שהתפתחה לאורך התקופה הרלוונטית לחייה.
בית המשפט קבע כי לא הוכחה השפעה בלתי הוגנת, וכי גם אם התקיימה השפעה מסוימת, אין מדובר בהשפעה פסולה. עוד נקבע כי המנוחה לא הייתה תלויה בשכן באופן השולל את שיקול דעתה, וכי שמרה על יכולת קבלת החלטות עצמאית לאורך התקופה הרלוונטית לעריכת הצוואה ולבחינת מצבה האישי.
עוד נקבע כי המנוחה הייתה כשירה לערוך צוואה, בין היתר על סמך חוות דעת רפואית ועל בסיס סרטון באורך כ־10 דקות שתיעד את הליך עריכת הצוואה, שבו נראתה מבינה את משמעות מעשיה ופועלת מתוך רצון ברור ועקבי שאינו מושפע מלחצים חיצוניים שהופעלו עליה מצד מי מהצדדים.
בסופו של דבר נדחתה ההתנגדות, הצוואה קוימה, והבת חויבה לשלם לשכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 60,000 שקל. 4011-05-21
תגובות