העליון אישר תביעה נגד לאומי: "לא איתר בעלי חשבונות רדומים" וישלם הוצאות משפט

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

לאחרונה קבעה שופטת בית המשפט העליון ענת ברון כי על הבנקים לעשות מאמצים לפנות למרשם האוכלוסין על מנת לאתר בעלי חשבונות רדומים. זאת לאחר שבקשת בנק לאומי לערער על אישור תובענה ייצוגית נגדם נדחתה בשל מחדלים באיתור בעלי החשבונות הללו.

בנק לאומי טען בבית המשפט המחוזי מרכז כי הם נדרשים רק לנקוט באמצעים סבירים לאיתור בעלי חשבונות רדומים וכי אין צורך ואינו חייב לפנות למרשם האוכלוסין. עם זאת, ראוי לציין כי בשנת 1998 קבע הפיקוח על הבנקים חובה לבנקים לפנות לשם כך למרשם האוכלוסין.

בנק לאומי טוען כי בשנת 2004 מנע בג"ץ מן הבנקים גישה ישירה למרשם האוכלוסין כדי להגן על פרטיות הלקוחות, שכן לא הייתה הסדרה חוקית המתירה גישה כזו. בעוד שהחוק תוקן ב-2007 כדי להעניק לבנקים גישה שוב למרשם, הבנק טען כי עד 2021 הם יכלו להשתמש בו רק לצורך התחייבויות ספציפיות כמו מניעת הלבנת הון. הם ציינו כי בשל העלויות והצורך לפנות פיזית למשרד הפנים, השימוש במרשם היה בלתי סביר.

השופטת ברון סברה כי חובת הבנקים לאתר בעלי חשבונות רדומים, הכלולה בפקודת הבנקים, וסיכמה כי "פנייה למרשם האוכלוסין לצורך בירור כתובתם העדכנית של בעלי חשבונות רדומים היא, ככלל, צעד סביר ואף רצוי, שיש לבצעו במסגרת חובת האיתור החלה על הבנק." היא ציינה כי בנק לאומי נמנע לחלוטין מיצירת קשר עם מרשם האוכלוסין, גם כשברשותם מידע רלוונטי כמו מספר תעודת הזהות של הלקוח.

עוד הוסיפה השופטת ברון, "תוך הכרה כי הגשת פניות פרטניות למרשם האוכלוסין עשויה להיות פחות יעילה ויקרה יותר מהגישה הישירה והמקוונת", הדגישה השופטת כי "חובת הבנק, כפי שנאמר במפורש בחוזר משנת 1998, היא לפנות למרשם לצורך איתור איש הקשר הנוכחי. פרטי הבעלים של חשבונות רדומים".

טענת הבנק כי יידרש משאבים רבים להגשת שאילתות בודדות לא נתמכה בראיות, במיוחד שעלות כל שאילתה הייתה 15 שקל בלבד.

כמו כן, השופטת ברון לא קיבלה את הטענה כי טרם תיקון החקיקה נאסר על הבנקים להשתמש במרשם האוכלוסין. היא הותירה על-כנה את אישור התביעה הייצוגית שהגישה גנית (נבט) מנטל נגד לאומי, לאחר שהבנק הודיע לה ב-2014, שיש יתרה של 2,700 שקל.

 הבנק חויב בהוצאות בסך 10,000 שקל.