"לוחם הצדק" של השלום: איך השופט ישי קורן מנהל את האולם בשקט

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

אולם בית המשפט השלום בתל אביב נפתח מוקדם יותר מהרגיל. האור הרך מן החלונות מניח שכבה של שקט לפני מה שנראה כיום רווי דיונים. ערימות תיקים מונחות על שולחן השופט, מאורגנות בקו מופתי, השיטה המדויקת שלו לתעדוף ענייני. הקלדנית מסדרת את מערכת ההקלדה ומתיישבת ביציבות, בוחנת בקצרה את סדר היום ומוודאת שהכול ערוך לקראת שטף הרגעים שיבואו.

ואז נכנס השופט ישי קורן, בשקט שמוביל את עצמו. אין נאום, אין תנועה חדה. הוא פשוט מתייצב במקום, מסדר בתנועה אחת את התיקים, כאילו בכך הוא מכוון לא רק את הניירות אלא גם את האנרגיה באולם. מבט קצר שלו מספיק כדי לגרום לכולם להתיישר בכיסא.

קורן מתחיל להכתיב לקלדנית בקול מדוד ורגוע. כל מילה נאמרת ברור, במשפטים מלאים שנשמעים כמו פסק דין חי. הוא עוצר מדי כמה שורות ומוודא שהיא הספיקה. אין צעקות, אין חיפזון. זה אינו רק ניהול דיון, זו שיטה; שיטה שמייצרת סדר ושקט פנימי אפילו בתוך סערות משפטיות מורכבות.

התובע, נסער וכועס, מציג את טענותיו בתנועות ידיים חדות. מנגד, נציג חברת הביטוח מגיב בקור רוח כמעט מנותק. השניים מתנגשים מילולית, והאווירה מתלהטת. רגע לפני שהוויכוח גולש, קורן מרים את ידו קלות, לא בתוקפנות אלא בסמכות יציבה, ואומר בקול שאינו מותיר מקום לבלבול: “אדוני ידבר בתורו. גם אתה תישמע. עכשיו נתקדם לפי סדר.”

השקט חוזר. האוויר משתנה. אחד המאפיינים הבולטים אצל קורן הוא יכולתו להשיב את הסדר בלחישה ולא בצעקה, עוצמה שמגיעה מתוך חוכמה וניסיון ולא מתוך כוחניות. הוא נותן מקום לכל צד, אך לא נותן לאיש להפוך את האולם לבמה רגשית לא מרוסנת.

הקלדנית, מנוסה בלא מעט דיונים סוערים, נראית רגועה לידו. היא יודעת שאין אצלו התפרצויות פתאומיות ואין קצב בלתי אפשרי. הוא מדבר במבנה, בסדר ובשיטה. גם כשהוא מעביר ביקורת, היא ניתנת בנימוס אך בנחרצות שאינה משתמעת לשתי פנים.

ובדיוק כך, גם כשהוא דוחה תביעה מורכבת או מקשה על תובע שגם כך מתוסכל, הוא מצליח לשמור על אנושיות. הוא מסביר, הוא מנמק, והוא מבהיר מה כן ניתן לעשות בעתיד כדי להימנע מהליכים מיותרים. לא רק הכרעה, אלא גם הבהרה משפטית מלאה ומדויקת.

ובשורה התחתונה, יש תחושה חזקה אצל כל מי שנכנס לאולם. מדובר בשופט שמנהל את הדיון בקשיחות כשצריך, באדיבות כשאפשר וברגישות כשהיא נדרשת. ואם תרדו מעט מתחת לפני השטח, תגלו שהשופטים בשלום דואגים לאזרח הקטן ואינם חוששים להעניק סעד גם כשהדבר דורש לעמוד מול מערכות משומנות היטב. כך נולד הכינוי שמלווים אותו במסדרונות, “לוחם הצדק”, השופט ישי קורן.

ומכאן עבר לבחון את התיק הקונקרטי שבפניו: פלוני נגד כלל חברה לביטוח בע״מ, תביעה כספית שנפתחה בסך 266,354 ש״ח והתרחבה לסכום עתק של 1,590,666 ש״ח. התובע טען כי בעקבות ניתוח שעבר אינו מסוגל לעבוד כלל וכי חברת הביטוח מחויבת לשלם לו 12,921 ש״ח מדי חודש עד שנת 2025, יחד עם החזר פרמיות בסך 440,697 ש״ח.

מנגד, כלל ביטוח טענה שהתובע המשיך לנהל את עסקו בפועל, מופיע במקום העבודה, מדבר עם לקוחות ומנהל פעילות עסקית, ולכן אינו עומד כלל בהגדרת אובדן כושר עבודה.

קורן, בדרכו המוכרת, בחן את התמונה כולה. הוא עבר על הנתונים הכספיים, על המסמכים שהצדדים הגישו ועל הפערים ביניהם, ובשורה התחתונה קבע כי התובע לא הצליח להוכיח ירידה של 25 אחוז בהכנסות, תנאי יסודי לקבלת אובדן חלקי, וגם לא הציג בסיס עובדתי ברור לאובדן מלא. משכך, דחה את התביעה כולה על כל רכיביה, לרבות הדרישה להשבת פרמיות ולסעד הצהרתי.

לא מדובר בשופט שממהר לקבל כל טענה או להיענות לכל תביעה. אך גם כאשר מתברר שתובע שגה בהנחותיו או בדרך שבחר, קורן מקפיד להאיר בפניו את המסלול הנכון, ולו רק כדי שלא יבזבז את זמנו ואת משאבי המערכת לשווא. בסופו של דבר קשה שלא לקוות לראות שופטים מסוגו מטפסים קדימה, מפני שהציבור ראוי בדיוק לשופטים כאלה.

ובתום ההכרעה, כשהוא מסיים את המילים האחרונות בנחת, השופט משלב גם החלטה משלימה: התובע ישלם לנתבעת שכר טרחת עורך דין. מדובר בפסיקה מאוזנת, המשקפת את הצורך בפיצוי על ניהול התיק מבלי להכביד על התובע מעבר לנדרש.

וכך, אפילו כשהוא פוסק הוצאות, הן נאמרות באותה רוח של בהירות, דיוק ואנושיות. מי שיוצא מהאולם לאחר החלטה שלו, גם מי שהפסיד, יודע שקיבל יום הוגן בבית משפט ושהשופט שלפניו לא רק מכריע, אלא גם מנהל את ההליך ואת האווירה ביד יציבה ובנשמה נקייה.

בין קשיחות לאנושיות: השופט שמאזן את ההליך המשפטי ביד יציבה