טעות מבצעית של קצין בהפלגת צוללת הובילה ללחץ נפשי ולהתפרצות סוכרת

מאת: שלמה בוצ'צ'ו

בית המשפט השלום בחיפה הכיר באחרונה בקשר הישיר בין טעות ניווט חמורה שביצע קצין בשייטת הצוללות במהלך הפלגה מבצעית, לבין לחץ נפשי קיצוני ומתמשך שחווה בעקבות האירוע, לחץ אשר כעבור כחודשיים הוביל לאבחונו כחולה סוכרת 1, לאשפוזו בבית חולים ולהתפתחות מצב רפואי כרוני המחייב טיפול יומיומי קבוע.

בפסק הדין עמדה השופטת כאמלה ג'דעון על חומרת האירוע וחריגותו, וציינה כי מן הראיות, העדויות וחוות הדעת הרפואיות עולה תמונה ברורה של אירוע דחק קיצוני, יוצא דופן בעוצמתו, אשר הותיר חותם נפשי עמוק והיווה גורם ישיר ומשמעותי בהתפרצות מחלת הסוכרת אצל הקצין.

על פי התצהיר שהגיש הקצין למשרד הביטחון, בעת ההפלגה שימש כקצין הבכיר במשמרת ונשא באחריות מלאה לביטחון השיט ולהשטת הצוללת. במהלך תמרון שגרתי שגה בניווט, והצוללת יצאה אל מחוץ לאזור הפעילות המוגדר שלה. לדבריו, הצוללת המשיכה בהפלגה מהירה בשטח אסור, עד שמפקד הצוללת הופיע מאחוריו, צעק לעברו בבהלה, נטל ממנו באגרסיביות את הפיקוד, והחזיר את כלי השיט אל תחום הפעילות הבטוח.

הקצין הדגיש בתצהירו כי מדובר בטעות נדירה ומסוכנת במיוחד, והסביר כי אירוע מסוג זה טומן בחובו פוטנציאל לנזק כבד ביותר, הן מבחינת סכנת חיים לצוות והן בהיבט הכלכלי, בהיקפים של מיליארדי שקלים. הוא פירט כי יכולת הזיהוי של צוללות אחרות מוגבלת מאוד, מתאפשרת רק מטווח קצר, ולעיתים כאשר הגילוי כבר מאוחר מדי. יציאה מאזור הפעילות, כך ציין, נחשבת לאירוע חמור וחריג ביותר בעולם הצוללות ומתרחשת לעיתים רחוקות בלבד.

למרות שמפקד הצוללת הצליח להשיב את הכלי לנתיבו ולמנוע אסון, הקצין התקשה להתאושש מהאירוע. בתצהירו תיאר כי בתוך רגע אחד הבין את גודל הטעות ואת השלכותיה האפשריות. לדבריו, הוא חש כי בגד באחריות העצומה שהופקדה בידיו, הוצף בתחושת בושה קשה, חווה דפיקות לב מואצות, סחרחורת, פחד עז ותחושת עילפון וסכנת מוות ממשית. הוא תיאר לחץ נפשי חזק שהלם בכל גופו.

עוד העיד כי בשעות שלאחר האירוע, ועד להגעת הצוללת לחוף מבטחים, לא היה מסוגל לתפקד כלל, ומפקד הצוללת הוא שהמשיך בניווט חזרתה לנמל. עם שובו לביתו היה נסער, מעורער ונפשו לא שבה לאיתנה. האירוע המשיך לרדוף אותו, והוא העיד כי לא חדל מלחשוב עליו, ניסה להדחיקו, ונמנע מפנייה לגורמי בריאות הנפש או משיתוף סביבתו הקרובה, מתוך חשש כי הדבר יפגע בעתידו המקצועי ובקידומו הצבאי.

אלא שהמאמץ להמשיך כרגיל גבה מחיר גופני כבד. כחודשיים לאחר האירוע החריג החל הקצין לחוש חולשה מתמשכת, עייפות חריגה, כאבי שרירים ויובש בפה. בעקבות החמרת התסמינים פנה לבית החולים, שם אובחן כחולה סוכרת 1. הוא אושפז למשך שלושה ימים לצורך איזון רמות הסוכר בדמו, ומאז הוא נזקק לטיפול קבוע באינסולין ולמעקב רפואי שוטף.

בעקבות האבחון הגיש הקצין תביעה למשרד הביטחון, בדרישה להכיר בו כנכה צה"ל. עם זאת, תביעתו נדחתה לאחר שהרופא המומחה מטעם המשרד קבע כי לדחק הנפשי שחווה בעקבות האירוע אין כל קשר להופעת מחלת הסוכרת. משכך פנה הקצין לבית המשפט השלום בחיפה וביקש עיון נוסף בעניינו, באמצעות עורך דינו יעקב אמיר ממשרד גרינברג.

במסגרת ההליך צורפה חוות דעת רפואית של מומחה לסוכרת, אשר קבע במפורש כי האירוע החריג שחווה הקצין תרם באופן ישיר להתפתחות סוכרת 1. בנוסף הוגשו תצהירים של מפקד הצוללת, אשר אישר את נסיבות נטילת הפיקוד במהלך האירוע, וכן של רעיית הקצין, שתיארה את מצבו הנפשי והפיזי בחודשיים שחלפו בין האירוע לבין האבחון הרפואי.

מנגד, משרד הביטחון ניסה להכחיש את עצם קיומו של האירוע, וטען כי גם אם התרחש, אין מדובר באירוע חריג אלא בסיכון טבעי הנלווה לתפקידו של קצין משמרת בצוללת. טענה זו נדחתה בחריפות. בפסק הדין הביעה יו"ר ועדת הערעורים ביקורת חריפה על עמדת המשרד, וציינה כי מדובר בטענה מאולצת, וכי הוכח שמדובר באירוע חריג שבחריגים, הכרוך במתח ובלחץ נפשיים אדירים.

לבסוף קיבל בית המשפט את ערעורו של הקצין במלואו. נקבע כי מתקיים קשר סיבתי ברור בין האירוע לבין המחלה, משרד הביטחון חויב לשאת בעלות חוות הדעת הרפואית, בתשלום שכר טרחת עורך הדין, ובעיקר - להכיר בקצין כנכה צה"ל, על כל הזכויות הרפואיות, הכלכליות והשיקומיות הנלוות לכך.

טעות מבצעית בהפלגת צוללת הובילה לדחק נפשי ולהתפרצות סוכרת