עורכת דין חויבה ב־25 אלף שקל הוצאות בעקבות שימוש שגוי בבינה מלאכותית

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

בית משפט השלום בירושלים דן בתביעה כספית שהגישה עורכת הדין ליזה זלטין, המחזיקה בבעלות במספר דירות, נגד שוכרי דירתה. בתביעה עתרה לפיצוי בסך 300 אלף שקלים בגין נזקים נטענים. בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה בלבד ופסק לזלטין סך של 4,000 שקלים.

בחַלוף 11 שנות שכירות פינו השוכרים את המושכר. לאחר הפינוי התגלעה מחלוקת בין השוכרים לבין המשכירה בדבר קיומו של חוב עבור דמי השכירות ובגין נזקים למושכר, ואם קיים - מה גובהו. מחלוקת נוספת התעוררה בין המשכירה לבין הערבים, בשאלה האם ערבות שנחתמה בשנת 2009 להסכם שכירות לשנה עם אופציה להארכה ממשיכה לחול גם כעבור 11 שנים. בפסק הדין הדגישה השופטת: "יתר על כן, על המשכירה מוטלת החובה להודיע לערבים על הארכת תוקפו של הסכם השכירות על מנת שיוכלו לכלכל צעדיהם".

ההליך התנהל בפני השופטת מוריה צ'רקה (בצילום). בפסק הדין צוין כי המסמך שהוגש תחת הכותרת "סיכומים" אינו חתום, כולל הערות פנימיות המופנות לתובעת, הנחיות להשלמות עתידיות ועצות שונות, ואינו תואם את הדרישות הפורמליות ממסמכי סיכומים בהליך שיפוטי.

במסמך נמצאו הפניות לפסקי דין שלא ניתנו בפועל ולחוקים שאינם קיימים. כדוגמה הובאה הפניה להליך שמספרו אינו קיים, שעניינו תחולת חוק שכירות הוגנת. בית המשפט ציין כי חוק זה אינו מצוי בספר החוקים. עוד צוין כי הפניות לאסמכתאות שלא קיימות מחייבות את הצד שכנגד ואת בית המשפט לבדוק מקורות לשווא. נרשם כי הדבר גורם להקצאת זמן לבדיקת ההפניות ואינו תורם לקידום ההליך.

המסמך כלל כותרות חלקיות וסימנים המעידים כי לא הושלם במועד ההגשה. בית המשפט תיעד כי מדובר במסמך במצב טיוטה הכולל חלקים בלתי ערוכים. בהחלטה נפסק כי יש לחייב את התובעת בהוצאות לדוגמה לטובת הנתבעים בגין הפניות לאסמכתאות שלא קיימות ולחוקים שלא נחקקו, וכן בגין אופן עריכת המסמך שהוגש.

נקבע חיוב בהוצאות משפט בסך 20 אלף שקלים לטובת הנתבעים, ובנוסף חיוב בסך 5,000 שקלים לטובת אוצר המדינה. פסק הדין נחתם עם קביעת הסכומים וחלוקת ההוצאות בין הנתבעים לבין אוצר המדינה, בהתאם להחלטת בית המשפט.

שימוש רשלני בבינה מלאכותית בניסוח סיכומים גרר חיוב עורך דין ב־25 אלף שקל