13 שנות רילוקיישן: בני זוג איבדו את זכאותם לתושבות בביטוח הלאומי

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה לאחרונה תביעה של בני זוג שביקשו להכיר בהם כ"תושבי ישראל" לצורכי זכויות בביטוח הלאומי, וקבע כי לאורך כ-13 שנות שהותם בחו"ל לא התקיימו התנאים המצטברים למעמד תושב לפי הדין.

את פסק הדין כתבה השופטת ערמונית מעודד בצילום), אשר ציינה כי עיון במכלול הנתונים מצביע על כך שמרכז חייהם של התובעים באותה תקופה לא היה בישראל – ועל כן אין הם עומדים בדרישות שנקבעו בפסיקה להכרה בתושבות לעניין חוק הביטוח הלאומי.

התביעה הוגשה בעקבות החלטת המוסד לביטוח לאומי מיום 2021, שלפיה בני הזוג אינם נחשבים כתושבים עבור התקופה שבין השנים 2012–2021. הרקע להחלטה היה רילוקיישן שערכו השניים לארצות הברית בשנת 2008, אשר נמשך שמונה שנים – שלאחריהן רכשו סירת מפרש, עברו להתגורר בה, ויצאו למסע שיט ממושך ברחבי העולם.

לטענת בני הזוג, הם לא ניתקו מעולם את זיקתם לישראל. הם הדגישו כי לא הייתה להם כוונה להשתקע מחוץ לגבולות המדינה וכי יש להם בישראל דירה קבועה, כמו גם ילדים המתגוררים כאן. המעבר לארצות הברית, כך הסבירו, היה משיקולים תעסוקתיים, ואילו פרק הזמן שבו שהו על הסירה נועד לממש את חלום חייהם.

השופטת מעודד בחנה את המקרה לפי המבחן הדו-שלבי שנקבע בפסיקה: בחינת מירב הזיקות, הן במישור האובייקטיבי (מקום מגורים בפועל, מרכז העסקים והאינטרסים) והן במישור הסובייקטיבי (כוונות התובע). נקבע כי לא מתקיימים התנאים הנדרשים באף אחד משני המישורים.

במישור העובדתי נקבע כי בני הזוג לא התגוררו בישראל ברוב רובה של התקופה הרלוונטית. השהות בארה"ב חרגה מהנדרש לצורך עבודה בלבד, ובצידה – יציאה למסע פרטי ממושך בן כחמש–שש שנים. בכך, צוין בפסק הדין, נשללה הדרישה למרכז חיים בארץ: "מדובר בנסיבות של מגורים ממושכים בחו"ל לצורכי פנאי – אשר שוללים את ההכרה בתושבות ישראלית."

עוד הבהירה השופטת כי עצם קיומה של בעלות על דירה בישראל, או תשלום דמי ביטוח במהלך התקופה, אינם מהווים אינדיקציה מספקת לקשר קונקרטי עם הארץ. מנגד, נתונים מדויקים העלו כי שהייתם המצטברת של התובעים בישראל בפרק הזמן הרלוונטי הייתה מזערית – למשל, הבעל שהה בה כ-300 ימים בלבד בתוך תשע שנים.

לבסוף נדחתה גם הטענה כי כוונתם הייתה להחזיר את חייהם לישראל בתום המסע. בהיעדר ראיות ממשיות לכוונה סובייקטיבית כזו – קבעה השופטת כי לא ניתן לקבוע שמדובר בהעדר ניתוק. לאור כל זאת, נדחתה התביעה ונקבע כי החלטת הביטוח הלאומי בדבר שלילת התושבות תיוותר על כנה.