עורכת דין ותיקה במערכת המשפט: סבלתי מהתעמרות שיטתית במשך שנים

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

בית הדין הארצי לעבודה דחה לאחרונה בקשה יוצאת דופן של עורכת דין מהנהלת בתי המשפט, להעברת מקום הדיון בתביעת נזיקין שהגישה נגד המדינה מבית הדין האזורי בירושלים לתל אביב. הבקשה נדחתה על אף טענות העובדת לפגיעה באובייקטיביות ההליך, נוכח זיקות מקצועיות בין גורמים בכירים לשופטים שישבו בדין.

השופט אילן איטח, סגן נשיא בית הדין הארצי, קבע כי לא התקיים במקרה זה החשש הממשי לפגיעה במראית פני הצדק המצדיק העברת הליך שיפוטי מבית דין אחד לאחר. לדבריו, טענות המבקשת מתבססות על תחושות סובייקטיביות ואינן עולות לכדי עילה משפטית מוכרת.

עורכת הדין לימור ליאב, המועסקת כיום בבית משפט השלום בירושלים, שימשה במשך כ-25 שנה בתפקידים שונים במערכת בתי המשפט, בין היתר בבית משפט השלום בבית שמש ובירושלים. לדבריה, חוותה התעמרות תעסוקתית מצד ממונים במערכת, דבר שהוביל למשבר נפשי ולהכרה בה כבעלת מוגבלות תפקודית.

במסגרת התביעה שהגישה נגד המדינה, עתרה לפיצוי בגין נזקיה. בבקשה הנלווית טענה כי יש להעביר את ההליך לתל אביב, בשל קשרי עבר בין השופט עמי רוטמן שדן תחילה בתיק, לבין עמירם ברששת – לשעבר המזכיר הראשי של בית הדין בירושלים, אשר לפי הנטען שימש כממונה עקיף עליה, ואף ערך לה הערכת עובד שלילית בסמוך לפתיחת ההליך.

במאי 2025 קבע השופט רוטמן: "לאור העובדה שלמבקשת קיימות לכאורה טענות גם בנוגע למר ברששת, ולאור העובדה שלא ברור כיצד יתפתח ההליך, מצאתי מקום לפסול עצמי מלדון בבקשה ובתיק בכלל כבר בשלב זה...". בעקבות זאת הועבר ההליך למותב אחר בראשות השופטת שמחה וייס, אשר מונתה לאחר סיום כהונתו של ברששת, ולצידה נציגי ציבור שמונו בשנה האחרונה.

על אף החלפת ההרכב, המבקשת עמדה על עמדתה כי קשרי העבר פוגעים במראית פני הצדק, וטענה כי ההליך ראוי שיתקיים מחוץ למחוז ירושלים.

השופט איטח דחה את הטענה. בהחלטתו נכתב: "בשל האמור, לא יהיה בניהול ההליך בכדי לפגוע בהבטחת קיומו של הליך הוגן וצודק או באמון הציבור בבית המשפט." כן נקבע כי קבלת הבקשה הייתה עלולה להפר את העיקרון של יציבות דיונית וליצור תקדים לא רצוי.

בהמשך הדגיש השופט איטח כי יש להבחין בין תחושת אי נוחות אישית לבין עילה משפטית ממשית להעברת דיון. לשיטתו, לא התקיימו בנסיבות המקרה התנאים החריגים המצדיקים את העברת ההליך לערכאה אחרת.