צוואה מעוררת מחלוקת: הדירה עברה לחברה – האחיין ניסה להתנגד

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

בית המשפט לענייני משפחה בירושלים אישר באחרונה את תוקפה של צוואה שנחתמה בידי אישה ערירית במהלך אשפוזה בבית חולים, ובה הורישה את כל רכושה לחברתה הקרובה. זאת, חרף התנגדותו של אחיינה – קרוב המשפחה היחיד שנותר לה – שטען כי הופעל עליה לחץ וכי מצבה הנפשי בעת החתימה לא אפשר לה לקבוע הוראות משפטיות תקפות.

התיק נדון בפני השופטת אורלי שמאי-כתב (בצילום), אשר קבעה כי הצוואה נערכה כדין, באופן חופשי, עצמאי, וללא השפעה בלתי הוגנת מצד מי מהמעורבים. בהחלטתה עמדה השופטת על היעדרו של קשר ממשי בין המנוחה לבין האחיין, ועל כך שהעדיפה לגלות את צפונות ליבה ולשתף באירועי חייה דווקא את חברתה הקרובה, שליוותה אותה במשך שנים ואף תמכה בה במהלך התקופה שבה חלתה.

על פי ממצאי ההליך, הצוואה נחתמה בנוכחות שני עדים בזמן שהאישה הייתה מאושפזת, לאחר תקופה ממושכת של ליווי הדוק מצד חברתה, עמה עבדה בעבר והייתה עמה בקשר קרוב לאורך כשני עשורים. המנוחה הייתה גרושה, בנה היחיד נהרג בתאונה, ולא נותרו לה קרובי משפחה מדרגה ראשונה, למעט אחיין יחיד המתגורר מחוץ לישראל.

לאחר פטירתה של המנוחה, פנתה חברתה לקבלת צו לקיום צוואה, אך נתקלה בהתנגדות מצד האחיין, אשר לא נכלל כזוכה כלשהו במסמך. הוא טען כי הצוואה בלתי תקפה וכי נערכה תחת לחץ והשפעה מצד החברה. לדבריו, הקשר בינו לבין דודתו היה הדוק, וכלל שיחות תכופות וכן ביקורים מצדו או מצד קרובי משפחתו בישראל. הוא הגדיר את הקשר ביניהם כ"חם, רציף ובעל אופי משפחתי".

טענות אלה נדחו אחת לאחת. על פי פסק הדין, הקשר המתואר לא עמד במבחן המציאות: האחיין לא ביקר בישראל קודם לפטירת דודתו, לא היה ער לפרטי חייה, לא ידע דבר על מקום עבודתה או מצבה הרפואי, ולא טרח לעלות לקברה לאחר מותה. בית המשפט קבע כי הקשר ביניהם הסתכם בשיחות חולין קצרות בחגים, בעוד שהחברה הייתה הדמות המרכזית שתמכה במנוחה לאורך השנים.

בית המשפט קיבל את העדויות והראיות שהובאו בפניו, מהן עלה כי המנוחה הייתה צלולה, מודעת ויוזמת בעת חתימת הצוואה. נקבע כי לא התקיימה כל השפעה בלתי הוגנת מצד חברתה, ולא הובאה ולו ראשית ראיה לכך שהיא הייתה מעורבת בניסוח או בעריכה של המסמך.

לאור זאת, נדחתה ההתנגדות לצוואה והצווים ניתנו כמבוקש. השופטת שמאי-כתב הורתה על חיוב האחיין בהוצאות משפט בסך של 20,000 ש"ח, בשל טענות סרק ועמדה חסרת יסוד. עוד צוין כי בחירתה של המנוחה להוריש את רכושה לאדם קרוב שתמך בה לאורך השנים, עומדת בקנה אחד עם שיקול דעת חופשי ואותנטי.