ירשה קרקע: עמליה דיין החזירה 250 אלף ש"ח לאחר שנקלעה למרכז מאבק משפטי

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב חתם מאבק משפטי מתמשך שהחל לפני למעלה משבע שנים, לאחר ש-103 רוכשי מגרשים שהשקיעו בפרויקט קרקעות חקלאיות בסמוך למושב בית חנן, טענו כי הוטעו בנוגע לטיב הקרקע והסיכוי להפשרתה. אולם, בית המשפט דחה את כל טענותיהם – ואף חייב את הרוכשים בהוצאות.

ליבת המחלוקת עסקה בקרקעות חקלאיות שהוצעו למכירה על ידי יזמים פרטיים, והוצגו כהזדמנות השקעה לקראת שינוי ייעוד עתידי. העסקה שווקה על ידי גוף מסחרי, והקרקע עצמה נרכשה מידי בעלי קרקע פרטיים – ובהם יורשת בשם עמליה דיין, אשר שמה עורר עניין נוסף נוכח המטען הציבורי הכרוך בשם המשפחה.

לפי טענות התובעים, הוצגה בפניהם תמונה מפתה: הקרקע צפויה לעבור שינוי ייעוד בתוך שנים ספורות – אך בחלוף הזמן ולאחר קבלת חוות דעת מקצועיות, התברר לדבריהם כי מדובר בהבטחות שווא. דיין, כך נטען, הייתה מודעת לפערי השווי העצומים בין התמורה שקיבלה לבין שווי הקרקע בפועל, אך בחרה שלא לגלות זאת.

לגבי קבוצת אייזנברג נטען כי אנשי החברה הציגו להם תמונה לפיה המגרשים החקלאיים שרכשו יופשרו לבנייה בתוך זמן קצר, אך בשנים שחלפו מאז, ולאחר שבדקו עם גורמי מקצוע, הבינו לטענתם כי הונו אותם וכי אין סיכוי שהקרקע תופשר בטווח הזמן הנראה לעין. לגבי עמליה דיין שירשה את הקרקעות מאמה וחתמה על הסכם אופציה המאפשר לחברת איזנברג לשווק את הקרקעות, נטען, כי העלימה עין למרות שידעה כי הסכום שבו מכרה את הקרקע גבוה באופן חריג, פי שלושה משוויה בפועל, וכן כי ידעה מהי מטרת המכירה. דיין היא היחידה שהגיעה להסדר פשרה עם הרוכשים ומרצונה השיבה להם כ-250 אלף שקלים מסכום המכירה, על מנת שתוסר מהתביעה שעמדה על כ-14 מיליון שקלים.

דיין הייתה היחידה מבין הנתבעים שהגיעה להסדר חלקי, השיבה מרצונה סכום של 250 אלף ש"ח, והוסרה מההליך המשפטי עוד טרם ההכרעה. שאר הנתבעים, ובהם אנשי מקצוע ומתווכים, נותרו בזירה המשפטית עד פסק הדין.

השופטת עידית ברקוביץ בחנה בהרחבה את טענות הרוכשים וקבעה כי רבות מהן נוסחו בדיעבד. לדבריה, "לא ניתן לקבוע כי הובטח לרוכשים שינוי ייעוד בתוך זמן קצוב. ההסכמים עצמם הצביעו על כך שמדובר בקרקע חקלאית, תוך הבהרה מפורשת כי כל שינוי מותנה באישורים תכנוניים עתידיים".

עוד נקבע כי הרוכשים, אשר טענו להונאה שיטתית, לא הציגו פעולות אקטיביות שביצעו לצורך קידום שינוי הייעוד. "על פי ההסכמים, האחריות לפעולה מול מוסדות התכנון הייתה בידיהם, אך בפועל לא נעשה דבר", נכתב בפסק הדין.

גם הטענה כי הקרקע הוצגה כאילו שייכת מוניציפלית למושב בית חנן נדחתה. לפי פסק הדין, אין חולק כי הקרקע גובלת במושב, אך לא נטען ולא הובטח כי היא חלק ממנו. פרסומים שציינו "שכונת וילות עתידית" הוגדרו כחזון – לא כהתחייבות.

לגבי עורך הדין שליווה את העסקה, דחתה השופטת את הטענה למעורבות יתר. "תפקידו הצטמצם לרישום העסקאות והסדרה טכנית בלבד. לא הוכח כי היה מעורב ביצירת מצגים מטעים".

סיכומו של דבר, בית המשפט קבע כי התובעים ידעו והבינו את טיב העסקה, וכי הם לא הוכיחו מצגי שווא מהותיים מצד הנתבעים. "אין לקבל טענות רטרואקטיביות כאשר אלה עומדות בסתירה למסמכים עליהם חתמו", נכתב.