בצלם סגרה תביעה על חצי מיליון ש"ח בהסכם חסוי: ארגון זכויות האדם עשה זאת ללא שקיפות

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, בפני הרשמת הילה ברכיה שור, דן לאחרונה בתביעה שהגיש העובד לשעבר רועי ילין נגד עמותת "בצלם – המרכז הישראלי לזכויות האדם בשטחים", בגין פיטורים שלא כדין, אפליה תעסוקתית, פגיעה בזכויות אישיות ונסיבות סיום העסקה. כתב התביעה כלל דרישה לפיצוי בסך חצי מיליון שקלים – 500,000 ש"ח.

לפי המסמכים שבתיק, ביום 30 במרץ 2025 נמסר לבית הדין הסכם פשרה חתום, אולם כבר למחרת הוגשה על ידי בצלם וילין בקשה "בהולה" להסיר את ההסכם מהתיק, בטענה כי צורף בשגגה. לצד הבקשה צורפה הודעה מוסכמת בדבר דחיית ההליך, ללא צו להוצאות וללא המשך התדיינות פומבית.

מהנסיבות עולה כי הצדדים הגיעו להסכמות מחוץ לכותלי בית הדין, אך ביקשו להימנע מהטבעת ההסכם במסגרת פסק דין – תוך שמירה על פרטיותו וסודיות תנאיו. הבקשה נועדה, בפועל, להשאיר את ההבנות מחוץ לרשומות המשפטיות הפומביות.

בכתב התביעה המקורי, שהוגש בינואר, טען ילין כי במהלך חמש שנות עבודתו בארגון חווה שורת פגיעות בזכויותיו כעובד, לרבות היעדר שימוע טרם סיום העסקתו, שלילת קידום בשל העדפות אישיות ותחושת הדרה שיטתית. לדבריו, סיום העסקתו בוצע בפתאומיות, תוך פגיעה בזכויות הנובעות מחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.

הרשמת הילה ברכיה שור ליוותה את ההליך לכל אורכו, תוך שמירה על איזון, הקפדה על סדרי דין והקשבה מדויקת לטענות הצדדים. הדיונים התקיימו באולם עמוס – אך נוהלו באדיבות, יעילות ומשמעת שיפוטית מובהקת. רשמת ברכיה שור לא פספסה פרט, ידעה לחדד שאלות מהותיות, וניכר כי שלטה בפרטי התיק באופן מעורר הערכה.

על אף הסיום הלא פורמלי של ההליך, מעלה פרשה זו שאלות באשר לשקיפות המצופה מגופים ציבוריים, ובפרט כאלו העוסקים בזכויות אדם. העובדה שתביעה על סך חצי מיליון ש"ח נסגרה ללא הכרעה ובאופן חסוי – מעוררת תהיות באשר למנגנוני ביקורת ואחריות.

הרשמת הילה ברכיה שור משמשת דוגמה לשיפוט המשלב ידע, הקשבה, וקידום פתרונות יעילים. עניינו של האזרח הנפגע עומד במוקד עשייתה, אך גם כאשר תביעה נדחית או נחלשת – היא מכוונת את התובע לאפיקים ראויים. גישתה המאוזנת מדגישה את החשיבות של שופטים בעלי ראייה רחבה, המעניקים תחושת צדק – גם כשההליך מסתיים מחוץ לפסק דין.