בית המשפט קבע: בי-בי כבישים עפר ופיתוח תשלם שכר טרחה של 3.5 מיליון שקל

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה את תביעותיו הכספיות של עורך הדין משה וינברג, אשר ייצג את חברת בי-בי כבישים עפר ופיתוח בע"מ ואת בעל השליטה בה, יהודה בוזגלו, בשורת הליכים משפטיים ממושכים בתחום התשתיות.

התביעות נסובו סביב שכר טרחה שהגיע לו לטענתו עבור ייצוג החברה והבעלים בשני מסלולים – על בסיס הסכם שכר טרחה שנחתם עמו, ובמסלול חלופי של שכר ראוי בגין עבודה משפטית נרחבת שכללה ייצוג בערעורים ובהליכים נוספים מול רכבת ישראל וחברת נתיבי ישראל. ההליך התנהל בפני השופט אבי כהן (בצילום).

בין השירותים שסיפק עו"ד וינברג במסגרת הסכם שכר הטרחה המקורי, נכללה תביעה כספית בהיקף של 60 מיליון שקל שהגישה החברה נגד רכבת ישראל בבית המשפט המחוזי בתל אביב. בו ניתן פסק דין חלקי שקיבל את התביעה באופן חלקי, והורה לרכבת ישראל לשלם לחברה סך כולל של כ-44 מיליון שקל.

לטענת עו"ד וינברג, השקיע לאורך השנים 2,835 שעות עבודה משפטית, במסגרת שני תיקים שאוחדו – האחד מכוח הסכם שכר טרחה, והאחר בגין שכר ראוי – אשר כללו ייצוג בערכאות גבוהות וניהול הליכים מורכבים, לרבות הכנת תביעה נגד נתיבי ישראל. לדבריו, מרבית שכרו הותנה בהצלחת ההליכים, וכעת הוא נתבע עם השלמתם. סכום התביעה הכולל עמד על יותר מ-3.5 מיליון שקל.

מנגד, טענו הנתבעים כי אין עילה לתביעה אישית נגד בוזגלו, אשר לא היה צד להסכמים, וכי לא שולמו להם בפועל כספים המצדיקים הפעלת מנגנון שכר הטרחה. עוד נטען כי אין בסיס לדרישת שכר ראוי, כאשר קיים הסכם כתוב, וכי השכר אמור לשקף אחוזים מהתוצאה ולא היקף שעות.

פסק דינו של השופט כהן קבע כי תביעתו של עו"ד וינברג נגד החברה מתקבלת במלואה בנוגע להסכם שכר הטרחה, ובאופן חלקי בנוגע לרכיב השכר הראוי. לעומת זאת, נדחתה לחלוטין תביעתו נגד בוזגלו, תוך קביעה כי לא התקיימו התנאים להרמת מסך ההתאגדות.

בית המשפט פסק לעו"ד וינברג את הסכומים הבאים מאת החברה: 2,500,000 שקל בגין הסכם שכר הטרחה; 703,537 שקל בגין רכיב השכר הראוי והשלמות נוספות, לרבות מע"מ; וכן 300,000 שקל בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

עם זאת, לאור דחיית התביעה האישית נגד בוזגלו, חויב עו"ד וינברג לשלם לו הוצאות משפט בסך 200,000 שקל, על רקע העדר יריבות חוזית ומעשית.

בסיכומו של פסק הדין, הדגיש השופט כהן כי תביעתו של עו"ד וינברג התקבלה ברובה מול החברה, אך נקבע כי החיובים האישיים נגד בעל המניות חורגים מהמסגרת הראויה, ולכן נדחו. התוצאה הכספית הסופית – חיוב כולל של כ-3.5 מיליון שקל לחברה, בצד הוצאות נגדיות בגין רכיב שנדחה.