25 שנה לאחר המכירה: יזמית נדל"ן דרשה פיצוי על גלריה בנכס – מה קבע בית המשפט?

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

בית המשפט השלום בתל אביב דחה לאחרונה תביעה שהגישה יזמית נדל"ן לקבלת שווי זכויות בנייה לנכס בבאר שבע, בטענה כי רוכש הנכס ניכס אותן לעצמו שלא כדין. השופטת מיה רויזמן-אלדור קבעה כי היזמית ידעה על הבנייה במשך שנים רבות ולא פעלה בזמן אמת, כך שהתביעה התיישנה, ואף ציינה כי הוכח שהייתה הסכמה בין הצדדים אשר שללה את זכאותה של התובעת לפיצוי.

על פי התביעה, בשנת 1996 נמכרה לנתן שוורץ ז"ל יחידה בנכס תעשייתי בבאר שבע, תוך התחייבות להכנה לבניית גלריה. בשנת 2002, קיבל שוורץ היתר בנייה להקמת הגלריה והוסיף לנכס שטח של 37.9 מ"ר. כעבור שנים רבות, טענה החברה כי מדובר בזכויות בנייה השייכות לה, וכי על יורשיו של שוורץ לשלם לה פיצוי בגובה 211,711 שקל. בתביעה נטען כי החברה גילתה על בניית הגלריה רק בשנת 2016, כאשר נערכו מדידות לצורך רישום הנכס בטאבו.

הנתבע, אילן שוורץ, בנו ויורשו של נתן שוורץ ז"ל, טען מנגד כי הבנייה בוצעה בהסכמה וכי התובעת ידעה עליה לכל המאוחר בשנת 2011, כאשר חתמה על תוכניות היתר בנייה להכשרת גלריות נוספות במתחם. עוד נטען כי החברה השתהתה באופן ניכר בהגשת תביעתה, וכי הסכימה בעבר להכשיר את הגלריה בתמורה לתשלומים מסוימים שהועברו לה.

בפסק הדין דחתה השופטת רויזמן-אלדור את מרבית טענות התובעת, תוך שקבעה כי "התובעת ידעה גם ידעה על בניית הגלריה לכל המאוחר בשנת 2011, ואף הרבה קודם לכן. משהתובעת לא פעלה לברר את השלכות הבנייה על זכויותיה במשך שנים רבות – אין לה להלין אלא על עצמה". עוד ציינה כי גם אם נגרעה מהתובעת זכות כלשהי, הרי שהיא הסכימה דה-פקטו להותיר את הגלריה על כנה.

עוד נקבע כי לא ניתן להאריך את תקופת ההתיישנות, שכן לא הוכח כי הנתבעים פעלו להסתיר מידע או להטעות את התובעת: "לא שוכנעתי כי המכתבים שיצאו מאגף ההנדסה בעירייה הם שקריים או כי נכתבו במרמה. נראה כי הייתה כאן לכל היותר טעות בתום-לב של רשויות התכנון, אך לא הטעיה מצד הנתבעים".

בית המשפט גם מתח ביקורת על השיהוי הרב שדבק בהגשת התביעה, וקבע כי הנתבעים הסתמכו במשך שנים על קיומה של הגלריה. "השתהותה הרבה של התובעת הובילה לכך שזמן חלף, ומר נתן שוורץ ז"ל, שפעל להשגת היתר הבנייה וניהל את ההתדיינות מול התובעת – הלך לעולמו. בכך נגרם לנתבעים נזק ראייתי משמעותי", נכתב בפסק הדין.

בסופו של דבר, דחה בית המשפט את התביעה וחייב את החברה לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 25,000 שקל.