
בית המשפט לענייני משפחה דחה לאחרונה תביעה להכרה בצו הורות פסיקתי שהוגשה על ידי תובע, אזרח ישראלי המתגורר בחו"ל. התובע טוען כי יש להכיר בו כהורה פסיכולוגי של הקטינה, לאחר שנמצא כי הוא גידל אותה מיום לידתה, אף שלא הייתה זיקה גנטית בינו לבין הילדה. השופט ליאור ברינגר (בצליום), דחה את הבקשה, והבהיר כי לא ניתן להעניק צו הורות פסיקתי במקרה שבו אין זיקה גנטית או פיזיולוגית בין ההורה לילד.
התובע הכיר את בת זוגתו בחו"ל, והשניים הפכו לבני זוג. בשנת 2009 נולדה הקטינה, שנרשמה בתעודת הלידה כבתם של בני הזוג. אולם, בשנת 2014, עתר התובע בתביעת אבהות בישראל, בוצעה בדיקה גנטית ועל פי תוצאות הבדיקה התברר שהתובע אינו אביה של הקטינה.
לדבריו, כתוצאה מכך נוצר משבר קל ביחסים של בני הזוג והתברר לתובע כי בת זוגו קיימה יחסים עם אחר בעת שבני הזוג היו בפרידה זמנית, נולדה הקטינה ושניהם חשבו שהיא בתו של התובע. הקטינה אינה יודעת עד היום שהיא אינה בתו, התובע ובת זוגו המשיכו לגדלה במשותף.
במענה לבקשה להכיר בו כהורה, השופט ברינגר הבהיר כי פסיקת בית המשפט העליון קובעת כי צו הורות פסיקתי ניתן להעניק רק כאשר ישנה זיקה גנטית או פיזיולוגית, או במקרה של אימוץ. במצב הנוכחי, ישנם שני הורים גנטיים לקטינה – אמה של הקטינה וגבר נוסף, מזרעו נולדה הקטינה, אך הוא אינו צד להליך ולא ידוע.
בנוגע להורות פסיכולוגית, השופט ציין כי פסיקת בית המשפט העליון לא הכירה בהורות פסיכולוגית כבסיס למתן צו הורות פסיקתי, גם אם התובע גידל את הקטינה מיום לידתה.
השופט גם דיבר על המורכבות המשפטית של המקרה, שכן כל המעורבים בתיק – התובע, אשתו והקטינה – מתגוררים בחו"ל. זאת אומרת, לא ניתן להוציא תסקיר לבחינת טובת הקטינה ורצונה, כפי שהיה ניתן לעשות במקרה של תושבי ישראל.
בנוגע לפסק דין שניתן בחו"ל, בית המשפט דחה גם את הבקשה להכיר בו, והבהיר כי הוא לא שיקף את המידע הידוע כיום, כולל תוצאות הבדיקה הגנטית שנעשו בישראל.
בסופו של דבר, השופט ברינגר קבע כי יש לדחות את התביעה, מכיוון שלא ניתן להכיר בהורות פסיקתית במקרה זה, שכן לא קיימת זיקה גנטית או פיזיולוגית בין התובע לבין הקטינה.
השורה התחתונה:
השופט ליאור בריגר מצליח להגיע להכרעות צודקות גם במקרים רגישים וטעונים רגשית, תוך הובלת הצדדים להבנה ולפתרונות יעילים. ניכר כי גישתו לא מתמצה רק בניתוח משפטי, אלא כוללת הבנה מעמיקה של המורכבות האנושית. כאשר הצדדים מרגישים שהשופט לא רק מכריע במחלוקת, אלא גם מבין את הרקע והרגישות האנושית.
פסיקה גרועה לדעתי