
בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב דחה לאחרונה עתירה שהגיש דן בורנשטיין כנגד החלטת ועדת הערר לתכנון ולבנייה מחוז תל אביב בינואר 2024. בעתירה זו נדחתה בקשה להיתר בנייה להוספת מרחב מוגן דירתי (ממ"ד) במגרש הפרטי של העותר ברמת גן.
מדובר במרחב מוגן שאינו מחובר לבית המגורים, אלא ממוקם בקצה המגרש, במרחק של כ-9 מטרים מהקיר החיצוני האחורי של הבית, וחריגה מקווי הבניין שנקבעו בתוכנית החלה על המגרש.
ועדת הערר, לאחר בחינה מעמיקה, קבעה כי המרחב המוגן המבוקש אינו עומד בהגדרות המתקן כמוהו בחקיקה הרלוונטית. היא ציינה כי אין הצדקה תכנונית לבניית ממ"ד מחוץ לגבולות קווי הבניין, במיוחד כשמדובר בסטיה ניכרת ממדיניות התכנון המתקיימת באזור.
העותר טען כי מדובר במרחב מוגן דירתי תקני, שכן קיבל אישור מרחב מוגן וולונטרי מתוקף פיקוד העורף. הוא טען כי המרחק המינימלי מקווי הבניין שמבקש להקים הינו קטן וניתן לקבל אותו באישור. העותר הדגיש כי צורת הבית והנכס לא מאפשרים הקמת ממ"ד בצמוד למבנה הקיים ולכן הבחירה במקום המרוחק מהווה פשרה סבירה מבחינתו.
במהלך הדיון התברר לשופטת יעל בלכר אשר בחנה את כתבי הטענות והמסמכים שהוגשו לה ואת טענות הצדדים, "מצאתי כי החלטת ועדת הערר התקבלה בהתאם להליכים תקינים ומנומקת". בין היתר ציינה השופטת כי העותר לא הצליח להצביע על פגם כלשהו בהחלטה או בהליך קבלתה.
כמו כן, גם לא הצליח לבסס עילה מבוררת מהמשפט המנהלי שיש בה כדי להצדיק את ביטול ההחלטה. "מסקנתי היא כי ועדת הערר לא חרגה ממתחם הסבירות בהחלטתה לדחות את הבקשה להיתר", פסקה השופטת.
ביקורת העותר התעסקה בעיקר במרחק הקטן מהקיר החיצוני של הבית ובאישור מרחב מוגן וולונטרי שהתקבל. אולם, ועדת הערר קבעה כי מדובר במרחב מוגן שאינו עומד בהגדרות החוקיות הנדרשות לממ"ד תקני. המרחק הפיזי מהקיר החיצוני של הבית מהווה סטיה ניכרת מקווי הבניין ובנייתו מחוץ לגבולות אלה אינה מתיישבת עם המדיניות התכנונית של האזור.
השופטת בלכר דחתה את העתירה וכתבה כי "הבקשה להיתר לא הוגשה כבקשה למקלט אלא כבקשה לממ"ד, גם לפיקוד העורף הוגשה בקשה לאישור כממ"ד, ככל שניתן לראות במה שנרשם בערר טענה בעניין, היא נזנחה בדיון לפניה וממילא לא באה כל טענה בעניין בעתירה".
בלכר החליטה לאמץ את טענת ועדת הערר ולא להתערב בהחלטתה: "לא עלה בידי העותר להצביע על פגם כלשהו שנפל בהחלטה או בהליך קבלתה, ולא עלה בידו לבסס עילה ב מן המשפט המנהלי שיש בה כדי להצדיק את ביטול ההחלטה. החלטת ועדת הערר התקבלה בהליך תקין תוך שמיעת טענות העותר, היא מנומקת כדבעי, ולגופה אין היא חורגת ממתחם הסבירות. המסד המשפטי להחלטה בפרשנות דברי החקיקה מבוסס היטב, ואין מקום להתערב בשיקול הדעת המקצועי-תכנוני של הוועדה".
לפיכך, השופטת דחתה את העתירה. בהתאם לכך, היא קבעה כי על העותר לשלם לוועדת ערר לתכנון ובנייה מחוז תל אביב ולוועדה המקומית לתכנון ובנייה רמת גן הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 20,000 שקלים.
בקיצור ביקש לבנות עוד יחידת דיור בשטח פרטי במסווה של ממ" ד
ובגלל זה לא רצה שזה יהיה צמוד לבית שלו כיחידת דיור נפרדת