תדהמה בחינוך: יואל גבע טוען "החברות שבקבוצה מצויות על סף קריסה כלכלית"

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

הלוואי שכל אולמות המשפט יתנהלו כך - עם שמירה על השקט וניסיון מירבי לקדם את התיקים, גם כאשר לצדדים (ובמיוחד הסניגורים) לא אכפת לדחות דיונים. השופטת אופירה דגן-טוכמכר פועלת ביעילות וקשובה גם כשהיא צריכה לאלתר החלטות, ובכך היא תורמת לייעול הדיונים. 

בית הדין לעבודה בתל אביב קבע לאחרונה כי קבוצת "יואל גבע", המתמחה בהכנה לבגרויות ולמבחן הפסיכומטרי, תחויב לפצות בכ-900 אלף שקל את המנכ"ל לשעבר איתי ישורון. השופטת דגן-טוכמכר קיבלה את בקשתו למימוש הסכם שבמסגרתו הובטחו לו דמי הסתגלות במקרה של פיטורים.

במשך תקופה של מעל לשני עשורים שימש ישורון בתפקידים בכירים בקבוצת החברות שהקים יואל גבע, ובשנת 2013 מונה למנכ"ל. בשנת 2016 הוא חתם על הסכם שלפיו במקרה של הפסקת עבודתו, מכל סיבה שהיא, הוא יהיה זכאי ל-12 חודשי הסתגלות.

בשנת 2019, הידרדרו היחסים בין ישורון לבין גבע, על רקע ירידה ברווחיות החברה בשנת 2018. במהלך התקופה הזו, החברה חוותה הפסדים בשל מיזם ללימודי אנגלית מדוברת והוצאות גבוהות על שכר ושיפוצים, כמו גם עקב משיכות והלוואות כספים שנטל גבע לצרכיו האישיים. הוא זימן את ישורון לשיחה ולאחר מכן פיטר אותו, אך סירב לשלם לו את דמי ההסתגלות.

בתביעה לאכיפת ההסכם טען המנכ"ל לשעבר כי השקיע את מיטב שנותיו בחברה ובקידומה, דבר שהניב לגבע רווחים חסרי תקדים. לטענתו, לא הייתה כל בעיה בהתנהלותו , וגבע היה זה שבחר במשך השנים להימנע מהמעורבות בניהול היומיומי של החברה.

הוא הוסיף כי ביסוד פיטוריו עומדת חתירה של עובד אחר שחתר לרשת את מקומו. אותו עובד, לדבריו, הוליך שולל את גבע ושיקר לו כאשר טען שהתובע מנסה להסתיר ממנו שהחברה נמצאת בהפסדים.

מנגד, יואל גבע טען כי ישורון הפר את חובת האמון הבסיסית שביניהם, דבר שמוביל לבטל את הסכם ההעסקה. לטענתו, המנכ"ל העלים ממנו מידע ועובדות חשובות ומהותיות לגבי מצבה של החברה, והעובדה ש"החברות שבקבוצה מצויות על סף קריסה כלכלית" נודעה לו רק בזכות עובד אחר שסיפר לו על כך. לדבריו, הגילוי היכה אותו בתדהמה כי "אין בעיה בתפקודה".

בנוסף, שמע מפי מנהל הכספים (שאך מונה) תמיר שלו, כי "יש קושי תזרימי וקיים ספק אם ניתן יהיה לשלם משכורות לעובדים בעוד חודשיים". גבע אומר כי האמין על סמך דיווחי ישורון שהמצב בחברה מצוין.

גבע הוסיף כי רשלנותו החמורה מצד המנכ"ל לשעבר אשר נכנס למיזמים מבלי לבצע בדיקה נאותה הובילה להידרדרות החברה. מסיבה זו, הוא לא זכאי לתמורה שבהסכם.

השופטת אופירה דגן-טוכמכר ציינה כי גם אם נניח שהחברה אכן נקלעה לקושי תזרימי באותה תקופה, היא לא התרשמה שהקבוצה הייתה על סף חדלות פירעון. היא הוסיפה שמחומר הראיות עולה כי גבע נהנה במשך שנים רבות מפירות עבודתו של ישורון, שהניבו לו רווחים של מיליוני שקלים.

אולם, בפעם הראשונה שבה התמודד עם האפשרות שהשנה תסתיים בהפסד ולא ברווח - הוא מיהר לסיים את העסקת המנכ"ל תוך הסתמכות בעיקר על דברי בלע ששמע מעובד אחר ומיחס לישורון "התנהלות בחוסר תום לב ובדרך של הסתרה טענות".         

"אין בידי לקבל את טענת הנתבעים לפיה כל הקרדיט על ההצלחה והרווחיות של הקבוצה לאורך כל שנות פעילותה נזקף כולו לזכות גבע, ולאיתי אין יד ורגל בדבר, ואילו כל הכשלונות רובצים כולם לפתחו של ישורון". 

בפסק הדין הודגש שישורון לא הסתיר את מצב החברה, וגבע שהוא אדם משכיל ובעל יכולות בחר במשך שנים רבות לזנוח את תפקידו ואת חובותיו כדירקטור בחברה תוך שהוא מביע עניין מוגבל בחלק מהפרויקטים החדשים של החברה ובשורות הרווח השנתי בלבד. השופטת דחתה גם את טענת הרשלנות שהעלו גבע והחברה, וקבעה כי גם אם היה כשל ניהולי - הוא לא מצדיק את בטלות ההסכם שנחתם עימו במרץ 2016.

לפיכך, יואל גבע חויב לשלם לישורון דמי הסתגלות בסך 717,744 שקל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פיטוריו. עוד הם חויבו בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 150 אלף שקל.