שבר צלעות לקשיש בן 84 ליד מכונת בקבוקים – תועד במצלמות ונידון לעבודות שירות בלבד

מאת: שלמה בן ברוך,

בית משפט השלום בתל אביב גזר לאחרונה את דינו של אסמרה אבטה, בן 57, אשר הורשע בתקיפת קשיש בן 84 וגרימת חבלות של ממש, זאת בעקבות ויכוח שהתפתח בין השניים בסופרמרקט בעיר בת ים. גזר הדין ניתן על ידי השופטת עדי יעקובוביץ, במסגרת הסדר טיעון שבו הודה אבטה במיוחס לו והורשע לפי סעיף 368ו(ב) לחוק העונשין.

על פי כתב האישום, האירוע התרחש סמוך למכונה להחזרת בקבוקים, כאשר אבטה דחף את הקורבן בשתי ידיו. האירוע תועד במצלמות האבטחה של הסופרמרקט, והסרטון שימש כראיה מרכזית בהליך. כתוצאה מהדחיפה, נפל הקשיש ונחבט במעקה מתכת. כתוצאה מהאירוע, נגרמו לו שברים בצלעות 5 ו-6 מימין, והוא נזקק לטיפול רפואי.

ב"כ המאשימה טען כי מדובר בעבירה חמורה כלפי אדם חסר ישע, וכי יש להתייחס בחומרה לאלימות כלפי קשישים. לטענתו, הנאשם הפגין זלזול בערכים מוגנים של כבוד האדם ושלמות הגוף, תוך ניצול פערי הכוחות, וכי הוא לא הפנים את חומרת מעשיו.

מנגד, הסנגור עו"ד דוד טובול טען כי מדובר באירוע חריג, נטול כל כוונה פלילית או תחבולה. הוא הסביר כי הנזק שנגרם נבע מהגיל המתקדם והמצב הבריאותי של המתלונן, ולא מעצמת הדחיפה. הנאשם נעדר עבר פלילי, עובד לפרנסתו ומפרנס שישה ילדים, כשחלקם משרתים בצה"ל.

בתסקיר שירות המבחן צוין כי אבטה מתמודד עם קשיים כלכליים כבדים מאז עלה מאתיופיה בשנת 2011, אך עובד בעבודה סדירה ומנהל אורח חיים נורמטיבי. עם זאת, השירות התרשם מקושי בלקיחת אחריות מלאה והימנע מהמלצה טיפולית, תוך ציון קיומו של סיכון מסוים להישנות התנהגות עוברת חוק.

השופטת יעקובוביץ קבעה כי חרף העובדה שמדובר באירוע בודד, עוצמת הפגיעה הפיזית והתנהלות הנאשם מצדיקות מענה עונשי. היא ציינה כי יש לראות בחומרה תקיפת קשישים במרחב הציבורי, גם אם הנזק לא היה מכוון מראש. לדבריה, על הציבור לדעת כי כל תקיפה כזו תיענה בענישה מוחשית.

לבסוף, גזר בית המשפט על אבטה שלושה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, שיבוצעו באודיטוריום בתל אביב. בנוסף, נגזרו עליו ארבעה חודשי מאסר על תנאי, תשלום פיצוי של 1,000 שקלים למתלונן ב-10 תשלומים, והתחייבות כספית בסך 5,000 שקלים להימנע מעבירות אלימות במשך שלוש שנים.

בפסק הדין הדגישה השופטת כי נסיבות אישיות אינן מהוות חסינות מעונש, וכי על אף הקושי הכלכלי והעבר הנקי, אבטה נשא באחריות לתוצאה קשה כלפי קשיש חסר ישע. הפסיקה, לדבריה, משקפת את המחויבות הציבורית להגן על אוכלוסיות מוחלשות במרחב הציבורי.