השופטים קבעו: שבעה מיליון דולר ממכירת הסטארט-אפ יועברו לאישה; הבעל לא יקבל שקל

מאת: שלמה בוצ'צ'ו

בית המשפט המחוזי בתל אביב הכריע החודש בסוגיה רכושית בין בני זוג לשעבר, ודחה את ערעורו של גבר שביקש לקבל מחצית מתמורת מכירת מניות אותן העביר לאשתו לשעבר בתקופת הפירוד. נקבע כי האישה, שלה הועברו המניות בהסכמה ובכתב, תקבל את מלוא הסכום – כ-7 מיליון דולר – בעוד שהבעל לא יקבל דבר מהתמורה, אך ייוותר עם יתרת מניותיו.

ההליך נסב סביב סטארט-אפ טכנולוגי שהקים הבעל עם שותפים, במסגרתו החזיק במניות רבות. בשנת 2021, בעת שבני הזוג כבר לא התגוררו יחד, העביר הבעל לאישה מחצית ממניותיו – ובכך לטענתה, גובשה חלוקת רכוש בפועל. מיד לאחר העברת המניות, האישה מכרה אותן לצד ג' בתמורה כוללת של 7 מיליון דולר. מנגד, היא ויתרה על חלקה במניות שנותרו בבעלות הבעל, והצהירה על כך בכתב בפני החברה.

הבעל הגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בדרישה לקבל מחצית מהתמורה, וטען כי לא נערך בין הצדדים הסכם ממון שאושר כדין על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג. לשיטתו, אין תוקף להעברת המניות ללא אישור שיפוטי, ולכן יש לראות בתמורה וביתרת המניות רכוש משותף בר איזון. כן טען כי הוא נותר עם סיכון השקעה גבוה לעומת האישה שזכתה בכסף נזיל.

האישה מצידה טענה כי מדובר בהסכם קונקרטי לחלוקת מניות ספציפיות, שנחתם ונכנס לתוקף, ואינו כפוף לדיני איזון המשאבים הכלליים. לדבריה, כל צד לקח לעצמו את חלקו, כך שאין בסיס כעת לפתוח מחדש את חלוקת הרכוש או "לאיין" הסכמה ברורה שהתבצעה בפועל ובהסכמת הצדדים.

בית המשפט לענייני משפחה קיבל את עמדת האישה כבר לפני כשנה, והכיר בהסכם ההעברה כהסכם תקף וחלוט. עם זאת, הגבר הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, שנדון בפני הרכב השופטים שאול שוחט, עינת רביד ונפתלי שילה. החודש, הערעור נדחה ונקבע כי אין כל עילה לשנות את החלטת הערכאה הראשונה.

בפסק הדין המחוזי נקבע, כי המניות שנמכרו הועברו לידי האישה בהסכם מפורש, וכי אין זכר בתוכן ההסכמות לקיומו של תנאי מתלה בדבר גירושין או הסכם חלוקה עתידי. המניות הנותרות נותרו אצל הבעל, וכך נוצרה למעשה חלוקה רכושית מוחשית שאינה מצריכה התערבות נוספת של בית המשפט.

השופטים הדגישו כי גם אם מדובר ברכוש משותף, יכולים הצדדים להסכים ביניהם – גם ללא אישור שיפוטי – על חלוקה ביחס לנכס מסוים. כאשר מדובר במניות ספציפיות שהועברו ונמכרו בפועל, אין צורך לראות בהסכמה זו כחלק מהסכם ממון כולל, ולכן לא חלה החובה לאשרה בבית המשפט לפי חוק יחסי ממון.

בסיום פסק הדין הבהיר בית המשפט, כי "המשיב ביקש את אישור החברה להעברת המניות – האישה קיבלה אותן, מכרה אותן, וויתרה בכתב על כל זכויות נוספות – והתנהלות זו מגלה הסכמה גמורה. טענותיו המאוחרות של המערער אינן אלא ניסיון בדיעבד לשוב בו מהסכמה שהייתה מלאה, רצונית וחד משמעית".

בנוסף, הבעל חויב לשלם 40 אלף שקל לאישה.