השופטת אילה אורן קבעה, כי דברי השבח והאהדה הברורים שהביע השייח' יוסף אלבאז, לשעבר אימאם במסגד הגדול בעיר לוד כלפי מתפרעים אלימים בהר הבית, בחודש הרמדאן 2022, הם ביטויים פוליטיים החוסים תחת זכות מוגברת לחופש ביטוי. עם זאת, נקבע כי התבטאויותיו חצו גבול מסוכן, משום שהקימו אפשרות ממשית לעשיית מעשי אלימות.
"בחירת המילים של הנאשם, שנאמרו בשפה הערבית - היא שפת האם שלו, לא מותירה מקום לספק כי הוא בחר לצייר בדבריו תמונה של מאבק אלים בין מתפללים לכוחות המשטרה והצבא, שלדידו הסתיים בדריסתם של השוטרים בדמם של המתפללים", כתבה השופטת אילה אורן.
בעניין הפרסומים האחרים שהופיעו בכתב האישום קבעה השופטת אילה אורן "למסקנה כי לא הוכח היסוד העובדתי בעבירת האיומים", למעשה השופטת מאמצת את דברי אלבאז, בנוגע לפוסט בו התייחס לראש העיר וסגנו יוסי הרוש, אשר נטען שלא איים אלא הזהיר מפני הפרעות. לדבריו "אומרים שאני מאיים, שימי לב, כבודה, אומרים בכתב האישום שאני מאיים להחזיר את העניינים חודש אחורה לאירועי מאי, יש הבדל עצום בין המילה אזהרה; למילה איום. אני כותב בבירור למה צריכים להאשים אותי באיום ולהתעלם מזה בחקירה?"
לאחר נימוק זה קבעה השופטת "משלא מצאתי את תוכן דברי הנאשם ברשומה הראשונה כעולה לכדי אמירת איומים, ולפיכך אני מזכה אותו מהמיוחס לו באישום זה".
לדברי השופטת אילה אורן בפסק הדין: "הגעתי למסקנה, כי הוכחו יסודות עבירת ההסתה לאלימות מעבר לכל ספק סביר, בשתי הזדמנויות שבהן הביע הנאשם דברי אהדה ושבח לזכות המתפרעים האלימים בהר הבית, באמצעות רשומה שפרסם בחשבון הפייסבוק שלו ונאום שהשמיע בפני קהל רב ברחבת המסגד הגדול בעיר לוד".
עוד הוסיפה, כי: "אך מובן כי דברים אלו אינם מתארים 'התנגדות לא אלימה' על אל-אקצא בעצם מצוות הנוכחות במקום, כטענת ההגנה, אלא מאבק אלים... לנוכח הדברים הברורים שכתב הנאשם אין זה סביר בעיניי, ואף מיתמם, לקבל את טענת ההגנה כי הוא התייחס לג'יהאד כאל 'מאמץ' המתפללים ששהו במקום והגנו על קדושתו בעצם נוכחותם, ומבלי שנקטו בהפרות סדר אלימות. נהפוך הוא, תוכן הרשומה מתיישב עם תיאור ברור של מאבק אלים, שבו יש 'גיבורים מנצחים' – הם המתפרעים, ומולם חלשים שמפסידים – הם השוטרים והצבא. הלכה למעשה, קיימת הלימה בין דברי הנאשם, לבין הפרשנות המקובלת של המונח 'ג'יהאד', הוא 'מלחמת קודש'".
עוד בכותרות:
בושה למשפט בישראל על "שופטים" כאלה.