צחי עוזיאל האיש שחיבר בין המשבר בצמרת למינוי השופטים לטובת הציבור
במשכן נשיא המדינה בירושלים הושבעו אתמול 79 שופטים ורשמים בכירים, באחד מטקסי ההשבעה הגדולים שנערכו בשנים האחרונות. אלא שמאחורי המספר הגדול ניצב גם מי שממלא אחד התפקידים הרגישים והמרכזיים בתהליך: מנהל בתי המשפט, השופט צחי עוזיאל, החוליה המקצועית המחברת בין צורכי המערכת, הוועדה לבחירת שופטים, שר המשפטים ונשיא העליון. על הבמה ישבו יריב לוין ויצחק עמית, אך גם האירוע הממלכתי לא טשטש את הקרע ביניהם: השניים לא לחצו ידיים.
מאחורי תמונת ההשבעה עומדת תקופה ממושכת בהרבה. במשך כשנה וחצי כמעט שלא מונו שופטים, על רקע המחלוקות בוועדה ודרישתו של לוין למינויים בהסכמה רחבה. במקביל הלך והחריף המחסור בכוח שיפוטי, עד שבקיץ האחרון שבה הוועדה לפעילות רחבה ובחרה עשרות שופטים ורשמים לערכאות השונות. הקרע בין לוין לעמית לא נפתר, אך בתוך המערכת התגבשה מחדש היכולת המקצועית לפעול למרות המחלוקת ולהביא את הליך המינויים לכדי תוצאה.
כאן נכנס עוזיאל לתמונה. כמנהל בתי המשפט וכמזכיר הוועדה לבחירת שופטים, הוא מחזיק בשני קצותיו של אותו תהליך: מצד אחד, היכרות עמוקה עם התקנים החסרים ועם צורכי הערכאות; מצד שני, נוכחות בלב עבודת הוועדה, שבה אותם צרכים אמורים להתגבש לרשימות מועמדים ולהחלטות. בפרוטוקולים הרשמיים מתועדת גם הצגת צורכי בתי המשפט על ידו לחברי הוועדה. עבודתו המקצועית מחברת אפוא בין חלקי מערכת שמתקשים לפעול יחד: בין הצורך שעולה מן הערכאות לבין המנגנון שנדרש לתרגם אותו למועמדים, להסכמות ולהחלטות.
זו גם נקודת ה"תפירה" של עוזיאל. לא תפירה במובן של הכרעה מי יהיה שופט, הסמכות לכך נתונה לחברי הוועדה, אלא מלאכת תכנון, תיאום והבשלה: לזהות את הצורך, לאתר את מרחב ההסכמה, להבין היכן מצויה ההתנגדות ואילו מהלכים יכולים להגיע לשולחן כשהם בשלים להצבעה. כאשר מערכת פוליטית־משפטית מתקשה להסכים על עקרונות היסוד, העבודה המקצועית מתמקדת ביצירת מרחב שמאפשר התקדמות. זו ה"תפירה" המקצועית של עוזיאל: לזהות צרכים, להכיר את ההתנגדויות, לאתר מרחבי הסכמה ולחבר בין הקצוות עד לנקודה שבה ניתן להבשיל מהלך לכדי הכרעה.
העדות הבולטת למעמדו הגיעה דווקא מלוין. לאחר אחד מסבבי הבחירה כתב שר המשפטים כי הוא מודה לעוזיאל על "עבודתו יוצאת הדופן", שהייתה לדבריו "הכרחית להצלחת הליכי המינויים". עמית, מצדו, הודה לעוזיאל ולחברי הוועדה לאחר סבב יוני על שיתוף הפעולה. שני הצדדים אינם מסכימים בשורה של סוגיות יסוד, אך שניהם מצאו לנכון לציין את עבודתו של מנהל בתי המשפט. דווקא ההכרה מצד שני מוקדי הכוח שביניהם קיימת מחלוקת עמוקה מחדדת את ההצלחה המקשרת של עוזיאל: לא ביטול המחלוקת, אלא יצירת האפשרות המקצועית לעבוד בתוכה.
בפועל, מלאכת המינויים חייבה בניית רשימות המסוגלות לגבש תמיכה מצד גורמים שונים בוועדה. לוין הציג את הסבבים האחרונים כמינויים שנעשו ב"הסכמה רחבה"; הנהגת מערכת המשפט, מנגד, הדגישה את המחיר הציבורי של תקנים שאינם מאוישים. עוד באפריל הזהירו עמית ושופטים בכירים כי המחסור פוגע באזרח, שאותו הגדירו "צרכן־הקצה של השירות המשפטי". מבחן ההצלחה של עבודת החיבור נמצא אפוא בתוצאה: היכולת להפוך צרכים, עמדות ומחלוקות לרשימות שמצליחות לצבור תמיכה ולהבשיל למינויים בפועל.
אחד המינויים הבולטים הוא של השופט מנחם מזרחי, נשיא בתי משפט השלום במחוז מרכז, שנבחר לכהונה בבית המשפט המחוזי. מינויו היה חלק ממהלך רחב יותר שבמסגרתו קודמו נשיאי בתי משפט שלום למחוזי. בכך קיבל גל המינויים משמעות החורגת ממילוי תקנים בלבד: הוא הניע גם חלק מן השדרה הניהולית והשיפוטית של הערכאות. מינויו ממחיש כיצד עבודת ההסכמות והתיאום אינה נשארת מאחורי דלתות הוועדה, אלא מתורגמת בסופו של דבר לשינוי ממשי במבנה השיפוטי של המערכת.
השילוב שמעניק לעוזיאל את מקומו הייחודי הוא אפוא בין ניהול בתי המשפט לבין מזכירות הוועדה. הוא אינו מחליף את לוין, את עמית או את יתר חברי הוועדה, ואינו מחזיק בקולם; תפקידו הוא לתרגם את הצורך המקצועי למנגנון בחירה שניתן להבשיל לכדי החלטה. במובן הזה, הוא אינו נדרש לפתור את הסכסוך בצמרת, אלא למנוע ממנו להתגלגל לשיתוק מערכתי. זהו לב תפקידו המקשר: במקום שבו המחלוקת נמשכת, לבנות את המסלול המקצועי שמאפשר למערכת להמשיך לנוע.
גם בנאומו בטקס בחר עמית להזכיר את עוזיאל, כאשר הודה לו ולמטה הנהלת בתי המשפט על כך ש"תכללו ביד רמה" את ההתמודדות התפעולית בתקופת הלחימה ופעלו לשיפור ולייעול עבודת המערכת. האזכור אינו נוגע ישירות לבחירת שופטים, אך הוא משתלב בתמונה הרחבה יותר של מנהל שנדרש להחזיק מערכת תחת עומס, חירום ומחלוקת מוסדית. הדברים משתלבים באותה תמונה מקצועית: עוזיאל נדרש לא רק לזהות את צורכי המערכת, אלא גם לחבר בין הגורמים שאמורים לתת להם מענה ולשמור על רציפות עבודתה.
בסופו של דבר, טקס ההשבעה בבית הנשיא סיפק את תמונת הסיום של תהליך ארוך: לוין ועמית עדיין חלוקים, אך עשרות מינויים הצליחו להבשיל. בתוך המנגנון הזה נמצא עוזיאל במקום שבו הצרכים, המועמדים וההסכמות מתכנסים. המחלוקת נותרה, אבל מנגנון הבחירה הצליח לעבוד בתוכה, ועוזיאל נמצא בלב אותה מלאכת חיבור מקצועית שמביאה צרכים, מועמדים והסכמות אל נקודת ההכרעה. מאחורי הוויכוחים על שמות והרכבים נמצאת התכלית המעשית של כל מלאכת ה"תפירה": בתי משפט מתפקדים ושירות משפטי יעיל לציבור.
תגובות