עיריית תל אביב דרשה 1.34 מיליון שקל, התביעה נמחקה והיא תשלם הוצאות
- לפני יום אחד (1)
- זמן קריאה 2 דקות
בית משפט השלום בתל אביב, בפני השופט גד מינא (בצילום), קיבל בקשה לסילוק על הסף נגד עיריית תל אביב, וקבע כי חלק מחובות הארנונה שתבעה התיישנו. העירייה דרשה מהנתבעים 1,346,321 שקל בגין חובות ארנונה ומים לנכס ברחוב הצפירה.
לטענת העירייה, חברת מרום פאר נדל"ן החזיקה בנכס, וסולימן פרהמנדפר היה בעל השליטה בה. עוד טענה העירייה כי חברת ארדן ניהול מבנים קיבלה את פעילות החברה בינואר 2023, לאחר שמרום פאר הפסיקה לפעול, ולכן ניתן לגבות גם ממנה את החובות.
אלא שחלק משמעותי מהתביעה התייחס לחובות ישנים מאוד, משנים 2006 עד 2009. מנגד, הנתבעים טענו כי חובות אלה התיישנו מזמן, משום שהתביעה הוגשה רק במרץ 2025, הרבה מעבר לתקופת ההתיישנות של שבע שנים החלה על חובות ארנונה.
העירייה ניסתה להצדיק את העיכוב בטענה שבין השנים 2013 ל־2021 התנהלו הליכי השגה, ערר וערעור, ולכן אין למנות תקופה זו במניין ההתיישנות. עוד טענה כי עילת התביעה נגד בעל השליטה והחברה שקיבלה את הפעילות נולדה רק לאחר הפסקת הפעילות בשנת 2023.
השופט מינא לא קיבל את קו הטיעון הזה. בהחלטה נקבע כי העירייה עצמה למעשה הודתה שהתביעה נגד החברה המחזיקה, ביחס לחובות משנת 2009 ואחורה, התיישנה. לכן השאלה הייתה האם אפשר “להחיות” חובות שהתיישנו באמצעות תביעה נגד בעל שליטה או חברה אחרת.
בית המשפט קבע שלא. השופט מינא הדגיש כי חוק ההסדרים ופקודת מס הכנסה אינם מאפשרים לעקוף את דיני ההתיישנות. כלומר, אם החוב התיישן כלפי החברה שהחזיקה בנכס, העירייה אינה יכולה לפתוח מסלול חדש נגד בעל השליטה או חברה שקיבלה פעילות.
בהחלטה הובאה גם פסיקה קודמת נגד עמדת עיריית תל אביב, שבה נקבע כי לא ניתן לגבות מבעל שליטה חובות ארנונה שכבר התיישנו כלפי החברה. בית המשפט חזר על העיקרון: “לא ניתן להחיות חיוב שהתיישן”, גם כאשר העירייה מבקשת להרחיב את הגבייה.
בסופו של דבר, נקבע כי רכיבי החוב מהשנים 2006-2009 התיישנו, והתביעה ביחס אליהם סולקה על הסף. בנוסף, עיריית תל אביב־יפו חויבה לשלם לארדן ניהול מבנים הוצאות בסך 8,000 שקל, ולמרום פאר נדל"ן וסולימן פרהמנדפר הוצאות בסך 3,000 שקל. 61790-03-25
