ציון אמיר עשה משהו נדיר מול אסנהיים: לא התחמק, נשאר חד וענה
- 16 באוג׳
- זמן קריאה 2 דקות
יש ראיונות שבהם המרואיין מגיע מוכן לקרב, ויש כאלה שבהם הניסיון שלו הופך את הקרב למיותר. בריאיון ששודר אמש בערוץ 13, עמרי אסנהיים לוחץ, מנסה לקטלג, שולף את המילה ״ביביסט״ ומחפש סדק, וציון אמיר נשאר זקוף, רגוע, חד ומדויק. לא מתפתל, לא מתחנף, לא מתפוצץ. ובתוך דקות מתברר מי מחזיק במסך.
וזה בדיוק מה שהופך את הריאיון למענג. אמיר לא מגיע עם דף מסרים, לא מפזר משפטי מחץ ולא מתיישב בכיסא עם המבוכה המוכרת של מי שרק רוצה לצלוח בשלום את השעה. הוא מכיר את הזירה, מזהה את המלכודות, ובעיקר יודע שלא צריך לצעוק כשיש לך מה לומר.
אסנהיים לוחץ, קוטע, חוזר שוב לאותה נקודה ומנסה בכל דרך למצוא סדק. אלא שממולו יושב הפעם אדם שאכל חקירות נגדיות, תיקים מתוקשרים ואולמות מלאים בלחץ לארוחת בוקר. חכם, רהוט, חד ומנוסה, ובלי להתרגש ממנו מעניק ציון אמיר לאסנהיים את הדבר שהכי קשה לקבל ממרואיין טוב באמת - תשובות.
ואז מגיעים השמות. הנשיא לשעבר משה קצב, השר לשעבר גונן שגב, ראש הממשלה בנימין נתניהו, כוכב הטלוויזיה המנוח דודו טופז ועוד לקוחות שיכלו לפרנס עונות שלמות של טלוויזיה. אסנהיים מנסה לפתוח דלת. אמיר פותח אותה בדיוק עד המקום שבו מסתיים הריאיון ומתחיל האמון של עורך דין בלקוחו.
ופה מתגלה אולי הדבר המרשים ביותר בו. אמיר יודע הרבה יותר ממה שהוא מוכן לספר, והצופה מבין את זה היטב. בעולם שבו זיכרון פרטי הופך לספר וסוד הופך לפרומו, הוא לא מוכר את לקוחותיו בשביל רגע טלוויזיוני. בלי נאום על אתיקה ובלי צדקנות, הוא פשוט שומר על הפה.
וכשהריאיון נגמר נשארת התחושה הנדירה הזאת: למה כבר נגמר. ציון אמיר לא פתח כספות, לא סיפק שערורייה ולא איבד שליטה, ובכל זאת היה קשה להוריד ממנו את העיניים. חד בלי להיות גס, בטוח בלי להיות יהיר, זהיר בלי להתחמק. מרואיין מופת, מהסוג שמזכיר שטלוויזיה טובה יכולה עדיין לכבד אינטליגנציה.
תגובות