בית המשפט קבע: בנה של הדיירת המוגנת יפונה מהדירה בתל אביב

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

בית משפט השלום בתל אביב הכריע לאחרונה בסוגיה העוסקת במעמדו של גבר בן 72, שביקש להמשיך להתגורר בדירת אמו המנוחה. האם התגוררה בנכס כדיירת מוגנת במשך עשרות שנים, וההליך התמקד בבחינת התנאים הקבועים בחוק להכרה בו כדייר ממשיך לאחר פטירתה.

השופטת עדי ניר בנימיני (בצילום) בחנה את הנסיבות, וקבעה כי הנתבע אינו עומד בשתי דרישות מהותיות. הדרישה הראשונה היא מגורים רצופים עם אמו המנוחה במשך לפחות 6 חודשים לפני מותה. הדרישה השנייה היא היעדר קורת גג חלופית או הרשאת מגורים אחרת בעת פטירתה של האם.

בעלות הנכס ברחוב ארלוזורוב בתל אביב הן שהגישו את התביעה. המנוחה התגוררה בדירה קרוב ל־50 שנה, מכוח חוזה שכירות מוגנת שנחתם בשנות ה־70. בשנת 2022 היא נאלצה לעבור למוסד סיעודי, ובחודש יולי 2023 נפטרה. לאחר מכן נותר בנה מתגורר בנכס.

התובעות טענו כי הנתבע לא חי עם אמו בתקופה הנדרשת על פי דין. לטענתן, הוא עבר לדירה רק בסמוך לפטירתה, במטרה ליצור מצג של מגורים קבועים, בניסיון להקנות לעצמו זכויות דיירות מוגנת שלא מגיעות לו לפי הוראות החוק והפסיקה.

מנגד, טען הבן כי נכנס להתגורר בנכס כבר בשנת 2021, כשנתיים לפני מות אמו, וכי מאז התגורר בו באופן רציף. לדבריו, בכך מתקיים התנאי הראשון של מגורים משותפים. בנוסף טען כי זכאותו נובעת גם ממעמדו כ"דייר נגזר" מכוח פטירת האם.

השופטת לא קיבלה גרסה זו. נקבע כי הנתבע לא הביא כל ראיה חיצונית לכך שהתגורר דרך קבע בנכס משנת 2021. הוא לא הציג אסמכתאות לתשלומי חשבונות, ולא הביא שכנים או קרובי משפחה שיעידו לטובתו. היעדר הראיות מנע את קבלת גרסתו.

יתרה מזאת, קבעה השופטת כי גם התנאי השני אינו מתקיים. התרשמותה הייתה שמרכז חייו נמצא בחיפה, שם מתגוררת גרושתו בדירה בבעלותה. בין הצדדים מתקיים קשר קרוב, ואף נולד להם ילד נוסף לאחר גירושיהם. בכך התקיימה הרשאת מגורים חלופית בפועל.

בנסיבות אלה, פסק בית המשפט כי הנתבע אינו זכאי למעמד של דייר ממשיך. נקבע כי עליו לפנות את הנכס בתוך 4 חודשים. נוסף לכך חויב לשלם לתובעות הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח. פסק הדין קיבל את מלוא תביעתן של בעלות הדירה.

בן 72 יפונה מדירת אמו המנוחה ברחוב ארלוזורוב