ביהמ"ש נדרש להכריע בין צוואה מודפסת לבין תוספת מאוחרת שנכתבה בכתב יד

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

בית המשפט נדרש להחליט בין צוואה מודפסת לבין תוספת מאוחרת שנכתבה בכתב יד, אשר שינתה חלוקת רכוש בשווי עשרות מיליוני שקלים, בין האלמנה לילדיו של איש עסקים שנפטר.

איש עסקים ישראלי, נשוי בשנית ואב לשניים מנישואים קודמים, נפטר בשנת 2020, כשהוא מותיר אחריו רכוש בשווי עשרות מיליוני שקלים. בשנת 2013 חתם המנוח על צוואה מודפסת שבה הוא מוריש את כל רכושו לילדיו באופן שווה, למעט חצי מיליון דולר לאלמנתו, חצי מיליון דולר לגרושתו ו־200 אלף דולר לנהג שעבד אצלו 25 שנים. כחצי שנה לפני מותו, הוסיף האיש שינויים בכתב ידו, לפיהם עיזבונו יחולק באופן שווה בין בת זוגו לשני ילדיו.

האלמנה ביקשה לקיים את הצוואה שנכתבה בכתב יד, בעוד ילדיו, הגרושה והנהג ביקשו לקיים את הצוואה המודפסת. הם טוענים כי המנוח לא היה כשיר לחתום על המסמך וכי הוא היה נתון להשפעה מצד האלמנה.

חוק הירושה קובע כי צוואה בכתב יד חייבת להיכתב במלואה ביד המצווה, תישא תאריך ותיחתם בידו.

השופטת קרן גיל (בצילום) מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קבעה כי יש לקיים את הצוואה החדשה עם התיקונים בכתב יד, כך שרכוש המנוח יחולק באופן שווה בין אלמנתו ושני ילדיו. השופטת בחנה את הדרישות הצורניות הקבועות בחוק וקבעה כי למרות שהצוואה העיקרית מודפסת, ורק חלק ממנה כתוב בכתב יד - היא מקיימת את דרישת הכתב, ורואים בה צוואה שנכתבה בידי המצווה. הדרישות לגבי תאריך וחתימה התקיימו גם הן, כך שלמעשה נוצר חיבור בין הצוואה המודפסת לבין התוספת בכתב יד.

כמו כן, נקבע כי מצבו הרפואי של המנוח הידרדר במהלך חצי השנה האחרונה לחייו, אך אין ראיות לכך שהוא סבל מליקויים קוגנטיביים שפגעו בכשירותו לערוך צוואה. השופטת גיל שוכנעה מעבר לכל ספק כי המנוח ביקש לבטל את הצוואה שבה הוריש לגרושתו ולנהג אותו פיטר שנה וחצי לפני ביצוע השינוי.

האלמנה תקבל הוצאות משפט מהמתנגדים בסכום של כ־100 אלף שקל.