בשנים האחרונות הלכה והשתרשה בקרב רשויות האכיפה התפיסה שלפיה לא די במשפט הפלילי "הקלאסי" ובסנקציות "העונשיות" המקובלות במסגרתו, כדי להילחם בפשיעה. על רקע זה הלך והתפתח מוסד החילוט.
מתווה אכיפה כלכלית שמטרתו העיקרית לשלול את טובת ההנאה הכספית שצמחה לעבריין מביצוע העבירה, נעשה בעיקר באמצעות מוסד החילוט, המאפשר למדינה לחלט ולהחרים את רכושו וכספיו של העבריין. ישראל ריכזה מאמץ מיוחד בתחום זה, ולא פלא שתוך זמן קצר מאוד, ישראל דורגה כאחת משלוש המדינות האפקטיביות בעולם ביישום משטר של איסור הלבנת הון.
אפשר להבין את הצורך באכיפה כלכלית. אפשר כמובן להבין את השימוש ההולך וגובר בכלי החילוט. אפשר גם להבין את חשיבותו של המסר הנורמטיבי שמועבר באמצעות כלי החילוט שלפעמים הוא חזק עוד יותר מן המסר המועבר באמצעות ההליך הפלילי כשלעצמו – העבריין לא ייהנה מפירות מעשיו העברייניים.
ואולם, נדמה כי המטוטלת סטתה בקיצוניות לצד השני, והכלי הזה הפך עד מהרה מחד קרן לסוס פרא. החילוט היום, בניגוד לעבר, לא מוגבל לרכוש שיש לו זיקה ישירה לעבירה. העילה של "חילוט בשווי" היא הנפוצה ביותר. היא לא קבועה בחוק, ואם לא די בכך, פסיקה של השנים האחרונות הרחיבה אותה באופן בלתי מידתי.
עיון בתיקים ובדוחות של השנים האחרונות מעלה קשיים רבים ביישום של כלי החילוט. כך לדוגמה, במקרים רבים, היקף הרכוש שנתפס גבוה מהיקף העבירה המשוערך; פרק הזמן שעובר מרגע התפיסה ועד מועד קבלת ההחלטה אם להעמיד לדין הוא ארוך מאוד, ארוך מידי. זאת כאשר בכל הזמן הזה רכוש וכספים בשווי רב מוחזקים בידי המדינה, תוך פגיעה בלתי מידתית בחשודים, ובצדדים שלישיים, שהינם בעלי הזכות באותו רכוש. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בשלב מקדמי של ההליך הפלילי, בטרם הועברו להגנה חומרי החקירה בתיק המבססים את עילת התפיסה, וכאשר עומדת לאותו אדם חזקת החפות, וייתכן אף שהתיק נגדו ייסגר.
בנוסף, לעיתים קרובות קיים פער גדול מאוד בין שווי התפוסים שנתפס בשלב החקירה לבין שווי החילוט שמחולט בסופו של יום. באחד הדוחות שפורסמו בשנים האחרונות עולה שהיקף התפיסות גבוה פי שלוש(!) מהרכוש שמחולט באמצעות צווי חילוט בסוף ההליך.
כל אלה, מחזקים את התחושה כי כלי החילוט התפתח מהר מידי והשימוש בו הפך למופרז מידי, וזאת בלי שהוצבו לו ערובות מתאימות לפגיעה בלתי מידתית בחשודים ובנאשמים. ברוח התפיסה ש"מדובר רק בכסף", הפגיעה היא שקופה ולכן היא מתאפשרת ביתר קלות. כל זאת למרות הפגיעה הקשה במרקמי החיים. פגיעה שלעיתים קרובות היא קטלנית ממש, בחשוד ובכל משפחתו.
את האינטרס הציבורי הטמון במוסד החילוט יש לאזן עם האינטרס הקנייני של בעל זכות ברכוש המיועד לחילוט, זאת במיוחד לנוכח ההגנה החוקתית הנתונה לזכות הקניין בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
כאשר מדובר בתיק שנלווה לו הליך של תפיסה של כספים ורכוש ההתייחסות אליו צריכה להיות שונה – כמו שנעשה כאשר מדובר בהליך נלווה של מעצר – הן מצד רשויות האכיפה והן מצד בתי המשפט.
עוד בחדשות:
Comments