מערכת המשפט בתור זירת קרב פוליטית

בעידן של קיטוב פוליטי עז כל צד מבקש להשתלט על מוסדות שמרכזים בידיהם עוצמה, ובכלל זה בתי משפט עליונים, התביעה הכללית, תקשורת, אקדמיה, החברה האזרחית, תוך רצון לקדם את סולם הערכים שלהם. ל"השתלטות" של צד אחד במפה הפוליטית על המוסדות האלה יש השלכות שליליות על רמת אמון הציבור במוסדות הניטרליים הללו

מאת: פרופ' משה כהן אליה

מגזין בית המשפט

בעשור האחרון אנחנו עדים לגידול תלול ברמות הקיטוב הפוליטי הרגשי ברחבי העולם. קיטוב פוליטי רגשי בוחן את המידה שאנחנו שונאים את חברי הקבוצה האידיאולוגית היריבה. כך בארצות הברית לפני כשישים שנה רק 4 אחוזים מההורים אמרו שהם מתנגדים לכך שילדיהם ינשאו לבני זוג שתומכים במפלגה יריבה, היום המספר זינק ל־50 אחוזים.

בארצות הברית הרפובליקנים הצליחו להבטיח רוב יציב של 6 שמרנים מול 3 ליברלים בבית המשפט העליון, לאחר פטירתה של השופטת הליברלית רות ביידר גינסבורג. כתוצאה מכך אמון הציבור בעליון האמריקאי קרס לרמות הנמוכות ביותר שנרשמו עד כה עם חלוקה "פרטיזנית" (מפלגתית) ברורה: ל־39 אחוזים מן הרפובליקנים יש אמון בעליון בעוד של־13 אחוזים בלבד מן הדמוקרטים יש אמון כזה. בדומה גם בישראל – הימין בתחושה שהשמאל השתלט על בית המשפט העליון, וכתוצאה מכך בעשורים האחרונים אמון הציבור בבית המשפט העליון ירד במחצית, וגם כאן יש חלוקה פרטיזנית מובהקת ברמות האמון: ל־85 אחוזים מאנשי השמאל יש אמון בעליון, ורק ל־26 אחוזים מאנשי הימין.

המערכת הפוליטית בישראל (וגם במדינות נוספות בעולם) מגיבה למצב של השתלטות של צד אחד באמצעות ניסיון להחליש את בית המשפט (לקחת לו סמכויות) וכן בניסיון להשתלט עליו. בספר שאני וחברי פרופ' עידו פורת כותבים בימים אלו על השפעת הקיטוב הפוליטי על בתי משפט עליונים ברחבי העולם, אנחנו מציעים לשקם את אמון הציבור בבתי המשפט באמצעות שני מהלכים אחרים – במקום להחליש את בית המשפט יש לעשות לו דה־פוליטיזציה (להקטין את העיסוק שלו בסוגיות פוליטיות), ובמקום להשתלט על בית המשפט, יש לעבור למודל של איזון, שמונע שליטה של צד אחד במפה הפוליטית עליו. עקרונות אלו אמורים להנחות את מי שמבקש למצוא פיתרון למשבר החוקתי בישראל, ובמדינות נוספות בעולם.

אבל בעיית חוסר האמון משתרעת גם על כוחות התביעה הכללית. בעידן של קיטוב פוליטי עז יש אינטרס חזק לצדדים פוליטיים לעשות שימוש בכלי התביעה הכללית כדי להעמיד לדין יריבים פוליטיים. אנחנו עדים להעמדתו לדין של נשיא ארצות הברית טראמפ על ידי תובעים דמוקרטים מניו יורק. בברזיל – לולה, נשיא ברזיל הנוכחי והקודם, איש שמאל, הועמד לדין על ידי תובע־שופט ימני, וזוכה על ידי תובע־שופט שמאלי. וכיום התביעה "השמאלית" רוצה להעמיד לדין את נשיא ברזיל היוצא בולסנרו, איש ימין.

כל זה הוא אות אזהרה לפרקליטות. דווקא בעידן של קיטוב פוליטי עז, כשאמון הציבור במוסדות מצוי בשפל היסטורי, יש להיזהר מאוד בהעמדה לדין של מנהיגים פוליטיים, אלא במקרים שבהן הראיות הן חד משמעיות וברורות. האיתותים הברורים ששלח לאחרונה בית המשפט המחוזי לנציגי הפרקליטות בנוגע לאישום בשוחד כלפי ראש הממשלה נתניהו מלמדים ככל הנראה שלא היו מספיק בלמים לעצור את הסחף לכיוון פוליטיזציה של שיקול הדעת של הפרקליטות בנוגע להעמדתו לדין של ראש ממשלה מכהן. אם הסחף לכיוון של פוליטיזציה של הליך התביעה לא ייעצר, אמון הציבור במוסדות התביעה יצנח ויהפוך לתלוי מפלגה.

פרופ' משה כהן־אליה הוא מומחה למשפט חוקתי, לשעבר הנשיא של המרכז האקדמי למשפט ולעסקים