top of page

ביטול הסניוריטי ומינוי הסניוריטה / דניאלה חריף


מאז קום המדינה ועד היום כיהנו בסך הכול 12 נשיאי עליון. מתוכם כיהנו רק שלוש נשים - רבע מנשיאי העליון. בעוד פחות משלושה חודשים השופטת אסתר חיות פורשת, ובפעם הבאה שתיכנס אישה לתפקיד זה יהיה בשנת 2032. אסור לחכות עד אז – יש למנות נשיאה עכשיו - הנוהג היום בבית המשפט העליון הוא שהשופטים הוותיקים ביותר בבית המשפט מתמנים לתפקידי נשיאים וסגני נשיאים. נוהג זה מכונה שיטת הסניוריטי. על פי הנוהג, הוועדה לבחירת שופטים אינה בוחרת את הנשיאים וסגני הנשיאים אלא מאשרת את המועמד שנקבע על פי הנוהג. על שיטת הסניוריטי נמתחת ביקורת לאורך השנים על ידי אנשי ציבור שונים. עיקר הטענה היא ששיטה זו מנוגדת לתפיסה שמעוגנת בחוק, לפיה על הוועדה לבחירת שופטים לבחור את הנשיא וסגנו, כאשר בשיטת הסניוריטי ניטלת מהם הבחירה והוועדה הופכת לחותמת גומי. לאחרונה, סוגיה זו עלתה במאבק על אופיו של בית המשפט העליון כאשר מצד אחד יש המבקשים למנות דווקא מבין השמרנים את נשיא בית המשפט העליון, ומצד שני יש המבקשים למנוע כהונת נשיא מקרב השמרנים – כמו השופט נעם סולברג (ראו עמדות יוסי ביילין ומרדכי קרמניצר).


כרגיל, עולם השמאל כמנהגו נוהג – מדבר על שוויון גבוהה גבוהה – אך חיזוק מעמד הגברים בלבד לנגד עיניו. מיצגי "סיפורה של שפחה" והאשמת הימין הקיצוני בהפליית האישה מועלים תחת כל עץ תל־אביבי רענן, אבל כשמדובר בשלב הביצוע – גורנישט.


עד היום התמנו 12 נשיאים לבית המשפט העליון. רק רבע הן נשים (ורק משנת 2006 מעת כהונתה של דורית בייניש). סיום כהונתה של השופטת אסתר חיות תוביל לשליטה גברית נוספת בכהונת העליון של כמעט עשור. לא כך ראוי שיקרה במוסד המכתיר את השוויון המגדרי בתור ערך עליון: השופט יצחק עמית, כמו השופט עוזי פוגלמן, צריך להכריז שהוא מוותר על הנשיאות – ומעניק לשופטת דפנה ברק־ארז את המושכות. בכך, יתוקן מעט העיוות וחוסר השוויון המגדרי שבכהונת נשיאי העליון.


יותר מכך, מתוך 15 שופטים המכהנים היום בבית המשפט העליון, מכהנות רק 6 שופטות. לאחר פרישתן של השופטות אסתר חיות וענת ברון באוקטובר הקרוב מספר השופטות המכהנות יורד לארבע, כמעט רבע משופטי בית המשפט העליון. מצב זה בלתי נסבל, וככל הנראה לא יתוקן במהרה על ידי מינוי שתי שופטות שיחליפו את הפורשות. לפיכך, הרע במיעוטו הוא ביטול שיטת הסניוריטי ומינוי לנשיאות את הסניוריטה הבאה: דפנה ברק־ארז.





Comments


bottom of page