האלמנה, המנוח והגיס

השופט ליאור ברינגר מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב פסק לטובת אישה שהגישה תביעה נגד אחיו של בעלה המנוח, והורה לו להשיב לה דירה וכספים שלטענתה שייכים לה

מאת: מגזין בית המשפט

הדירה נרכשה לפני כ־17 שנים ונרשמה על שם בן דודם של המנוח ואחיו. בשלהי 2009 נפטר המנוח מדום לב, וכמה שנים לאחר מכן הועברו הזכויות בדירה לאחיו. בשלב מסוים הגישה האלמנה את התביעה נגד גיסה וטענה שהדירה נרכשה מהכסף שלה ושל בעלה. בנוסף, לדבריה, היא ובעלה מסרו לאחיו סכומי כסף גדולים כדי שישמור עליהם אך הוא מעולם לא השיב אותם. בסך הכול עתרה האלמנה להשבת כמיליון שקל שלטענתה שייכים לה, בנוסף לדירה.

לעומתה טען הגיס כי הדירה ניתנה לו במתנה על ידי בן דודו כי היה חולה לב ומועמד להשתלה. לטענתו, אחיו היה נרקומן חסר כל שהתקשה

לפרנס את משפחתו, ובנסיבות אלה הציע לו לגור בדירה. הוא הודה שהועברו אליו כספים למשמורת אולם העלה טענות הגנה שונות ומשונות. בין היתר הוא טען שכספים שהתקבלו ממכירת רכב של אחיו הופקדו לחשבונה של אימו וכי הם נמצאים שם.

השופט ליאור ברינגר דחה את גרסת הגיס, שטען שהדירה הייתה שלו והוא נתן לאחיו לגור בה מתוך רחמים, משום שהיה מכור לסמים. השופט מתח ביקורת נוקבת על הגיס, "אשר ביקש לעשוק אלמנה ויתומה ולגזול את כספן". לדבריו, הנתבע מתעמר בה כאשר מצד אחד הוא מבטיח לה שאם יחסר לה משהו - שתבקש ממנו, אבל מצד שני לא נותן לה כלום.

בנוגע לדירה קבע השופט כי למרות טענותיו של הגיס לגבי מצבו הקשה של אחיו, בפועל המנוח היה אמיד והוא ואשתו התפרנסו היטב. מן הראיות עלה כי בני הזוג ניהלו ביחד חנות בגדים והרוויחו כ־8 אלפים ש"ח ליום. מסקנת השופט הייתה שהדירה נקנתה מכספם ולא מכספי בן הדוד.

גם בנוגע לכספים קיבל השופט את עמדת האלמנה. הוא כתב שאינו מאמין לגרסת הגיס שלפיה הפקיד את תמורת מכירת הרכב היוקרתי של המנוח לחשבונה של אימו הקשישה, והגיס לא המציא דפי חשבון או מסמך אחר התומכים בטענתו. עוד ציין כי "שוכנעתי שהנתבע אינו אומר אמת ופשוט עשק את התובעת, הפר את האמון שהיא והמנוח נתנו בו וגזל מהאלמנה והיתומה את כל רכושן אשר הפקידו בידו באמונה שלמה.

בעקבות כך פסק השופט שהדירה שייכת למשפחת המנוח – האלמנה ובתה – וכי על הגיס להחזיר להן כמיליון ש"ח.